תוספתא כפשוטה על מגילה ג:לח

1122-123. מעשה דוד ובת שבע לא נקרא ולא מיתרגם. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: ברכת כהנים ומעשה דוד בבת שבע לא נקראין ולא מתרגמין. והברייתא מפרשת את משנתנו ספ"ד: ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין. 153 כגירסת רוב נוסחאות המשנה. וכן משמע מסוגיית הירושלמי שאף ברכת כהנים אינה נקראת. ובא"י שקראו בשבת סדרים קצרים הפסיקו לפני ברכת כהנים, ובשבת הבאה התחילו אחרי ברכת כהנים, משום שלברכה ניתנו ולא לקריאה, כטעם הירושלמי. ומפרשת התוספתא שמעשה דוד פירושו מעשה דוד בבת שבע. וכן בר"ח כ"ה ב': תוספתא מעשה דוד בבת שבע לא נקראין ולא מתרגמין . ואפשר שדלג על ברכת כהנים מפני שגרס במשנתנו ברכת כהנים נקרא 154 עיין דק"ס, עמ' 129, הע' ע', ובפיסקא שבבבלי כ"ה ב'. וכו'. עיין לעיל שם בר"ח שהביא שהירושלמי חולק, וגורס: לא נקראין. 155 לפנינו בירושלמי: נקראת, וכן, כנראה, היה לפני בעל ס' האשכול, עיי"ש בהוצ' הר"ש והר"ח אלבק ח"א, סוף עמ' 173 (עיין הגירסא בארחות חיים ח"א ה' קריאת ס"ת סי' מ', כ"ה ע"א), ולפיכך נדחק לפרש "ולא לקריאה" שהכוונה "לקריאה כהלכתה בתרגומו". אבל לפי פשוטו משמע שצ"ל בירושלמי: ולא נקראות, כגי' הר"ח. ובה"ג ד"ו מ"ו ע"א: ואילו לא נקראין ולא מתרגמין מעשה דוד בבת שבע ואמנון בן דוד. ובד"ב שם, עמ' 226: ואלו לא נקרין ולא מתרגמין, מעשה דוד בבת שבע, ואמנון באחותו לא נקרין ולא מתרגמין. ויש כאן פירוש למשנה ע"פ התוספתא כאן. והם דלגו על ברכת כהנים, משום שהרי לעיל שם מנו ברכת כהנים בין הדברים שניקרין ואינן מתרגמין.

2123. והסופר מלמד כדרכו. בה"ג ד"ו וד"ב הנ"ל, ר"ח הנ"ל. ומדברי בה"ג הנ"ל משמע שלאו דוקא במעשה דוד בבת שבע הוא מלמד כדרכו, אלא גם במעשה אמנון. וכנראה שהכוונה לכל הדברים שאינם נקרין, או שאינם מיתרגמין, שלא אסרום אלא בציבור, כמפורש בס' האשכול ח"א הוצ' אלבק, עמ' 172: וכתב הגאון ר' יצחק ואלו שאמרו נקרין ולא מתרגמין בצבור הוא אבל ביחיד לא. ושמא כיוון לר' יצחק אבן גיאת, עיין באוה"ג, עמ' 82, הערה ד', ועמ' 83, סוף הערה ד'. וכן פסק הר"מ בפי"ב מה' תפילה הי"ב. ובאור גדול להגר"י פרלמן שבמשניות הוצ' ראם ספ"ד העיר על תוספות ר' יהודה לברכות ח' ב', שמשמע מדבריו שברכת כהנים אף ביחיד אינה מיתרגמת, וכן מבואר בפי' תלמידי ר' יונה לברכות שם שה"ה לשאר הדברים שאינם מיתרגמים. והעיר על דברי המאירי במשנתנו כ"ה א' (ל"א ע"א): וענין מתרגם ר"ל בבית הכנסת, שהוא הפרסום הגדול, הא כל אחד בביתו אין לך דבר שאינו מתרגם, עיי"ש. ובאמת מוכח כן בירושלמי פ"ד הי"א, ע"ה ע"ג, שנתנו טעם למה מעשה עגל הראשון מיתרגם, והשני אינו מיתרגם: לא דומה גנאי יחיד בציבור , לגנאי ציבור בציבור . הרי לך מפורש שדווקא בציבור עסיקינן, שלא אמרו: לא דומה גנאי יחיד לגנאי ציבור.