תוספתא כפשוטה על מגילה ג:לז

1121-122. מיכן אמ' ר' שמעון בן לעזר אין אדם רשיי להשיב על הקלקלה וכו'. בבבלי כ"ה ב': תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו וכו'. ולפנינו הפירוש הוא שאין אדם רשאי להשיב כל עיקר כששואלין אותו על הקלקלה, ומוטב לו שישתוק לגמרי, כשם שאין משיבין ומחזירין את השליחות בקלקלה, עיין בבלי כאן ט"ו א', יומא ע"ז א', ע"ז י' ב'. ובכי"ע ובכי"ל: אין היחיד רשאי וכו'. ולפי גירסא זו הכוונה ליחיד, כלומר לחכם (עיין לעיל תענית פ"א, שו' 29–31 ומש"ש) שעל דבריו סומכים ומתוך דבריו למדים.

2122. שמתשובה שהשיבו אהרן למשה פרשו המינין. כ"ה בד ובכי"ל (ושם: שהשיב), ובכי"ו נשמטה המלה "שהשיבו" בטעות. ובכי"ע: שבתשובה שהשיבו משה לאהרן משם פרשו מינין. והיא בוודאי ט"ס, שהרי משה לא השיב על הקלקלה, אלא נזף על הקלקלה. ולא נתבאר בתוספתא כיצד פרשו המינין מתוך תשובת אהרן. אבל בבבלי הנ"ל: שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינין. 147 כ"ה בכל הדפוסים הישנים וכתה"י. ובהוצאות החדשות תוקן ע"פ הקינסור: המערערין. ופירש"י: העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז. וכוונתו למה שפירש במשנתנו (כ"ה סע"א): שכתוב בו ויצא העגל הזה וכו', יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו. ובפסיקתא זוטרתא (שמות ל"ב, כ"ד): ויצא העגל הזה כפרו המינין לומר מעצמו יצא, וכבר כתוב ויעשהו עגל מסכה, כלומר הוא עשאו כמין עגל, כאשר בקשו ממנו. ברם מצאתי בס' אילת אהבים לר"ש אלקבץ לשה"ש פ"א (לפסוק עד שהמלך במסבו), ד"ו שי"ב, ט"ו ע"ב: כידוע במאמ' רז"ל בחופת אליהו זה לשונם, מפני מה בחרו ישר' בעגל יותר מכל הבהמות וכו', וכשראו ישראל דמות של שור שמהלך לשמאלו של הב"ה, הלכו ונטלו עפר מאותו מקום שדרך בו 148 עיין מ"ש על כל העניין במחברתי מדרשי תימן, עמ' 17 ואילך.. והשליכוהו באש. ויצא העגל הזה. מלמד שיצא מאליו. הזה, מהו הזה, כשיצא היה מרקד. וכן מצא ר"ל גינצבורג בקטעים מפרקי דרבי בגניזה של מצרים, ושם (הגרן של הורודצקי ש"ט, ברלין תרפ"ג, עמ' 66): ואוצא לא נאמר, אלא ויצא מלמד שיצא מאליו. מהו הזה שעמד יהיה מ'... והעיר ר"ל גינצבורג (שם הערה 68): "כך הוא בכ"י, ואין בידי לפרשו". אבל מתוך אילת אהבים הנ"ל ברור שצ"ל: שעמד והיה מרקד. וכן בקטעי מדרש והגדה שבגנזי שכטר של הר"ל גינצבורג ח"א, סוף עמ' 243: הזה . שיצא [השו]ר נגדן. וכן בפרקי דר"א פמ"ה, הוצ' הרד"ל, ק"ז סע"א ואילך: ויצא העגל הזה גועה , וראו אותו ישראל. רבי יהודה אומר שטן נכנס לתוכו, והיה גועה להטעות את ישראל וכו'. ואף רש"י (שמות ל"ב, ה') פירש: וירא אהרן . שהיה בו רוח חיים וכו'. ואף דברי רש"י במשנתנו (כ"ה סע"א) הנ"ל "פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו" יש לפרש שכוונתו, כיון שיצא מאליו יטעו לומר שממש היה בו, ואין רש"י מכחיש את הדרש שיצא מאליו, אלא שאהרן מוטב היה לו שלא לספר את העניין כלל, כדי שלא לתת פתחון למינין. ובר"ן הלשון: שמא יטעו השומעין לומר ממש היה בעגל, כיון שיצא מאליו. וכ"ה בחי' המיוחסים להר"ן ובשיטת ריב"ב. ועיין גם באוצר הכבוד לר' טודרוס הלוי אבולעפיא בסוגיין, ומדבריו שם מוכח שפירש שהעגל באמת יצא מאליו, וממילא מוכרח לפרש כנ"ל. ועיין גם בחי' אגדות למהרש"א בסוגיין. אבל בפסיקתא זוטרתי הנ"ל (לעיל סד"ה שמתשובה) מפורש שהבאור "מעצמו יצא" הוא מכפירת המינין. ועיין בפי' הרשב"ם שמות ל"ב, כ"ד. ודברי ר"ש בן אלעזר כאן סתומים ולא נתבאר לנו לאילו מינין כיוון, ולמה פקרו (או פרשו) מתשובת אהרן שהעגל יצא מאליו. וכבר שערתי במקום אחר 149 במאמרי בכרך א' של Philip W. Lown, Institute etc. Biblical and Other Studies, שהוא כיוון לגנוסטיים שאמרו שאדם הראשון נברא ע"י הדמיאורגוס "משום שראה את דמותו של אלקים במים", ומשום כך היה בו כח ליצר את האדם. 150 Hypostasis of the Archons לפי Doresse בספרו The Secret Books etc. עמ' 160. וכ"ה באונגליון של המצריים, עיי"ש, עמ' 178–179. ותשובת אהרן שנתפרשה כבר בימי התנאים שעשו את העגל בדמות שור המרכבה, 151 עיין במכילתא בשלח פ"ו, הוצ' הרח"ש האראוויטץ, סוף עמ' 112, ובמקבילות שצוינו שם, ומ"ש הר"ל גינצבורג באגדות היהודים ח"ו, עמ' 52, הע' 271. שראו בים סוף או על הר סיני, 152 עיין מ"ש לעיל בפנים ד"ה ברם. ועיין שמו"ר פ"ג, ב', פמ"ב, ה', פמ"ג ח', תנחומא כי תשא סי' כ"א. והדברים בס' היכלות רבתי פכ"ה "שמא מזרעו של מנשקי עגל אתה, ואין אתה ראוי לראות במלך וכסאו" מקבלים חשיבות מיוחדת לאור אגדה זו, שעשו את העגל ע"י ששמטו צורת השור מן המרכבה, עיי"ש במדרשות. נתנה להם כח לומר, שאפשר ליצור ברייה ע"פ חיקוי דמות עליונה. ועיין אבות דר"ן רפל"ט.