תוספתא כפשוטה על מגילה ג:ד

18. רביעית החדש הזה לכם. פיסקא ממשנתנו הנ"ל.

28-9. ומפטירין כה אמר ה' וכו'. בבלי הנ"ל.

310. כל שראש חדש ניסן חל להיות בתוכה ואפי' בערב שבת. בבלי ל' רע"ב. וכאן אף שמואל שנה בתוכה ולא "בה", שאם נאחר נמצאת שקדמה עשייה לשמיעה, אבל בפרשת שקלים, השולחנות לא יצאו עד לאחר השבת, אם חל ר"ח אדר בערב שבת, ואפילו אם נקרא בשבת בב' אדר, עדיין קדמה שמיעה לעשייה. וכן בפורים שחל להיות בערב שבת קוראין בשבת שלאחריו, משום שמוקפין עושין בשבת, וישנה זכירה ועשייה כאחת, מה שאין כן בר"ח ניסן שחל להיות בערב שבת שאי אפשר לאחר. עיין בבבלי ל' א', וברש"י ל' רע"ב. ועיין מ"ש לעיל פ"א שו' 13.

410-12. היתה פרשת שקלים סמוכה לאדר בין מלפניה בין מלאחריה קורין אותה וחוזרין וכופלין אותה. בבבלי כ"ט ב': חל להיות בפרשה הסמוכה לה בין מלפניה ובין מלאחריה וכו'. וכ"ה להלן שם ל' א'. ופירשו ר"ח ורש"י: חל ראש חדש אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים וכו'. והקשו מברייתא זו לרב שפירש שפרשת שקלים היא פרשת התמיד ור"ח בפנחס, כיצד יתכן שר"ח אדר יחול בפרשה הסמוכה לפנחס מלפניה או מלאחריה, ומכאן שפרשת שקלים היא פרשת כי תשא, ור"ח אדר לפעמים חל בסמוך לכי תשא, לפניה או לאחריה, ובכגון דא קורין פרשת כי תשא פעמים בשתי שבתות זו אחר זו. ותירצו שהברייתא שלנו מדברת במנהג א"י שהיו מסיימים את התורה בשלש שנים, עיין בחילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י סי' מ"ז וסי' מ"ח, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' 169 ואילך. ולפי מנהג זה אפשר שר"ח אדר יחול בשבת סמוכה לפרשת התמיד שבפנחס לפניה, או לאחריה. ועיין מ"ש להלן בסמוך ולהלן ד"ה וכן בשנייה. ודע שיש הבדל גדול בין לשון הבבלי ובין לשון התוספתא כאן. ולפי התוספתא מדברים בסדר כי תשא שחל לפני ר"ח אדר, 2 עיין מ"ש הר"ל גיגצבורג בפירושים וחדושים לירושלמי ח"ג, עמ' 149, הע' 172, ונעלמה ממנו התוספתא כאן. ולא עוד אלא שהיו מנהגים בא"י שנהגו לסיים את התורה בשלש שנים ומחצה, ולפי מנהג זה התחילו בבראשית גם בר"ח ניסן, עיין בחילופים שבין אנשי מזרח וא"י סי' מ"ח, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' 172 ואילך. ועיין מ"ש מרמורשטין בהצופה מארץ הגר חי"א, עמ' 33. ובאמת מתוך מקורות א"י מוכח שבכלל לא היה להם סדר קבוע בקריאה, ופעמים האריכו ופעמים קצרו. ועיין מ"ש רמא"ש בבית תלמוד של ווייס ח"ג, עמ' 172 ואילך. וכבר קראוהו בשבת שלפני ר"ח וחוזרים וכופלים אותו בשבת הבאה בפרשת שקלים. וכן אם חל סדר כי תשא אחרי ר"ח אדר, קורין בשבת שלפניה סדר כי תשא (שהוא סדר המאורע) וחוזרים וכופלים אותו סדר בשבת הבאה משום סדר הפרשיות. והוא לפי המנהג של א"י שחוזר לסדר פרשיות, וביום המאורע מפסיקין לגמרי מסדר הפרשיות וקורין בפרשת המאורע, ואין השבת של יום המאורע באה בחשבון הסדר הרגיל, וכי תשא של הסדר הרגיל הרי חלה אחרי ר"ח אדר, ובאותה שבת כופלין את הפרשה משום סדר הפרשיות, ואין מביאין בחשבון את הקריאה של יום המאורע, שהיא שבת שמפסיקין בה את סדר הפרשיות. ברם לפי לשון הברייתא שבבבלי שמדברים בשבת של ר"ח אדר 3 כנראה שדייקו כן מן הברייתא (ל' א', שהיתה, כנראה דבוקה אצלם לברייתא שלפנינו בבבלי, עיין מ"ש להלן בפנים בסוף הדבור) ששנתה: חל להיות בכי תשא עצמה וכו', ושם הרי מוכרחים לפרש שהכוונה לשבת ר"ח אדר גרידא. ואלמלא כן היה אפשר לפרש לפי מסקנת הבבלי (שמדברים במנהג א"י) "חל להיות וכו' ", כלומר, חל יום המאורע להיות, והכוונה לכל ארבעת הפרשיות, ופרשה הסמוכה לה פירושה הפרשה הסמוכה ליום המאורע. ולפ"ז יהו כלולים בלשון "חל להיות וכו' " כל הפרשיות שבתוספתא כאן. ועיין בלשון הרי"ף שהביא הראבי"ה בח"ב סי' תקפ"ב, עמ' 308, ובהערות שם. הרי לא יתכן כלל (לפי מנהג א"י) שיכפלו אותו סדר בזמן שר"ח אדר חל בסדר שלפני כי תשא, משום שבאותה שבת של ר"ח אדר אין קוראין כלל בסדר הפרשיות, ובשבת הבאה חוזרים לסדר שדלגו עליו, ואח"כ קוראים כי תשא ונמצא שאין כופלים כי תשא בשתי שבתות סמוכות זו לזו, ובעל כרחינו אנו אומרים שברייתא זו של הבבלי סוברת שחוזרים לסדר ההפטרות, 4 עיין בבלי ל' ב'. ואפילו אביי יודה בה, עיין בטורי אבן שם ל' רע"א ובבאור הגר"א לאו"ח סי' תרפ"ה ס"ק ב'. וביום המאורע קורין גם בסדר הפרשיות. ולפיכך אם חלה שבת של ר"ח אדר בפרשת תצוה קורין תצוה וגם פרשת שקלים שבכי תשא, ובשבת הבאה חוזרין וקורין כי תשא. וכן אם חל שבת של ר"ח בפרשת ויקהל, קורין פרשת שקלים שבכי תשא, אעפ"י שקראוה בשבת שלפניה. ונראה שהברייתא: "חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וחוזרין וכופלין אותה" (להלן ל' א') היא המשך הברייתא שלפנינו בבבלי כאן, ומוכרחים לפרש שכופלין אותה באותה שבת עצמה, שהרי לשיטתה אין מפסיקין מסדר הפרשיות, עיי"ש היטב בבבלי.

512. וכן בשנייה וכן בשלישית וכן ברביעית וכן בחנוכה וכן בפורים. וכ"ה בכי"ע ובכי"ל, ובד נשמט (עיין להלן סד"ה ולכאורה) "וכן בחנוכה". ובבבלי הנ"ל לא הזכירו בבא זו. וברור שהיתה חסרה לפניהם, שאם לא כן הרי מכאן קשה גם לשמואל הסובר שפרשת שקלים היא כי תשא. ואם פרשת כי תשא יכולה להיות סמוכה לר"ח אדר, לפניו או לאחריו, הרי פרשת כי תצא (זכור) אינה יכולה להיות סמוכה לשבת שניה של אדר, והוא הדין לשאר פרשיות שנשנו כאן. ובעל כרחינו אנו אומרים שמדברים במנהג א"י הנ"ל, ולפי זה אינו קשה גם לרב, כמו שתירצו בבבלי. וכן לא שאלו מכאן לשמואל שסובר שפורים שחל בשבת קורין פרשה זכור, ואפילו לדעתו ששנה לעיל "בה" (עיין מ"ש לעיל) הרי כאן נזכר בפירוש "וכן בפורים" (כלומר שחל להיות בשבת) ולשמואל היא שניה, הוא פורים שחל להיות בשבת. 5 ולרב הונא (בבבלי ל' א') לא קשיא מכאן, והוא יכול להעמידה בפורים של כרכים שחל להיות בשבת, ובה אין קוראים זכור בשבת מפני שאיחור הוא לעיירות, עיין ירושלמי פ"ג סה"ה, ע"ד ע"ב. אבל לשמואל הרי מפורש שקורין פרש' זכור בשבת בפורים של כרכים אפילו בעיירות (שכבר עבר עליהם פורים), מכל שכן שקורין בו זכור בכרכים עצמן. ולא יתכן לדעתו כלל פורים שחל להיות בשבת (בין לעיירות בין למוקפים) שלא יקראו בו זכור. ולכאורה תמוה למה לא הזכירה התוספתא כאן ר"ח שחל להיות בשבת שהוא נזכר במשנתנו הנ"ל לפני חנוכה ופורים, ולא עוד אלא שהוא מצוי יותר. ושמא לא נהגו להפסיק בו מסדר הפרשיות, אפילו למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר, כמפורש בבבלי כ"ט ב'. וכן נהגו במקומות ידועים גם בא"י כמפורש בירושלמי כאן פ"ג ה"ח, ע"ד ע"ב (לכן צריכה לר"ח שחל להיות בשבת). וכן לעיל שם ה"ו (ובמקבילות בברכות פ"ד ה"א, ז' ע"ג, תענית פ"ד ה"א, ס"ז ע"ג) נסתפקו בר"ח שחל להיות בשבת. ואע"פ שהסיקו שם כמו שרצו לומר בבבלי ל' ב' שמפסיקין גם לר"ח, מ"מ מתוך הירושלמי בה"ח הנ"ל אנו רואים שאף בא"י היו מקומות שנהגו שלא להפסיק מסדר הפרשיות בר"ח שחל להיות בשבת, אעפ"י שבירושלמי אין זכר לשיטה שלסדר הפטרות הוא חוזר. 6 ועיין בפירושו התמוה לחזרה לסדר פרשיות בה"ג ה' צרכי ציבור, ד"ו מ"ה סע"ד ואילך, ד"ב, סוף עמ' 225 ואילך. ועיין בסדור רב סעדיה, סוף עמ' שס"ג ואילך. ובעל כרחנו אנו אומרים שהם פירשו את משנתנו: לכל מפסיקין לראש חדש לחנוכה לפורים וכו' כוונתה כשחלו בחול 7 כלומר, המשנה בבבא זו מדברת בחול גרידא, אבל יש מהם שמפסיקין גם בשבת, כגון יוה"כ. ועיין מ"ש להלן בפנים. (דוגמת תעניות ומעמדות) ביום שני וחמישי, עיין בבלי ל' ב'. ודווקא בארבע פרשיות שחלו בשבת (כמפורש במשנתנו) מפסיקין מסדר הפרשיות. ולפ"ז נראה שגירסת ד, שלא הזכירה חנוכה, נכונה, ודין חנוכה כדין ר"ח, ואף בה לא הפסיקו מסדר הפרשיות (עיין בהגהות הרש"ש כ"ט ב' ד"ה וצריכה). וכן הביאו את שני המנהגים במס' סופרים פי"ז. ובה"ו שם (הוצ' היגר, עמ' 305) מפורש שאף לר"ח חנוכה ופורים שחלו בשבת (בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראייה) מפסיקין את סדר הפרשיות, ובה"ז שם מבואר שבשבת ר"ח לא היו מפסיקין מסדר הפרשיות, וכן לעיל שם ה"ב (עמ' 298) מפורש שבשבת ר"ח ובשבת של חנוכה לא היו מפסיקין מסדר הפרשיות. אבל בפורים שחל להיות בשבת נהגו כבמועדות שחלו בשבת והפסיקו בו מסדר הפרשיות, משום שאף בו דרשו בעניינו של יום, כמפורש בבבלי ד' א'. ומטעם זה לא הזכירו כאן (לפי גירסת ד) ר"ח וחנוכה מפני שאנו מדברים בכפילות ממש, שהיו חוזרים וכופלים אותה הקריאה בלבד, אבל בשבת ר"ח ושבת של חנוכה הרי סדר הפרשיות היה שונה בין יום המאורע ובין השבת שלפניה ושלאחריה.