תוספתא כפשוטה על מגילה ג:ה

113. שואלין הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג. ברייתא זו היא הקדמה לעניין הקריאה ביו"ט. ובתו"כ אמור פי"ז הי"ב, ק"ג ע"ב: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הילכות הפסח בפסח והילכות עצרת בעצרת והילכות החג בחג, בלשון שהוא שומע, בו בלשון הוא אומר להם לישראל. ועיין מ"ש להלן, שו' 15–16, סד"ה יום טוב. ובספרי בהעלותך פי' ס"ו, עמ' 62: ד"א אמר להם הלכות וכו' החג בחג. מיכן אמרו משה תקן 8 בכי"ד שם: הקנה את ישראל וכו'. וכנראה שפירושו: התרה והזהיר את ישראל וכו', כלשון הספרי (שהבאנו בפנים): משה הזהיר את ישראל וכו'. ועיין בבלי פסחים ו' רע"ב ומקבילות. וכן במס' סופרים רפ"י: משה הקניא להם לישראל וכו'. ופירשו שם (והפירוש נכנס מבחוץ לפנים הספר): שהקניא, שהתרה (עיין בבלי סוטה ג' רע"א). ובירושלמי נזיר פ"א ה"ג, נ"א ע"ג: והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו, ימים שהותרו, שהתירן (בקונטרס אחרון שבילקוט: שהתירו לך, וצ"ל: שהתרו לך) משה ובית דינו, ואין פחות משלשים. והירושלמי סתום ועמום. ובפ"מ במקומו העיר לספרי זוטא (הוצ' הורוביץ, עמ' 244): ר' עקיבא אומר הימים הראשונים יפלו, מה שגזרו הראשונים שלשים יום. ושמא הכוונה למשה שהתרה והזהיר לטמאים בערב הפסח שמפסידים שלשים יום, ועיין בבבלי פסחים הנ"ל. להם לישראל להיות שואלים בענין ודורשים בענין. וכ"ה בספרי ראה פיסקא קכ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 186, ושם: משה הזהיר את ישראל להיות שונים בעניין ודורשים בו. ובירושלמי פסחים פ"א ה"א, כ"ז ע"ב, כגירסת התוספתא כאן. ובבבלי כאן ד' א', ל"ב סע"א: דתניא משה תיקן להם לישראל שיהוא שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג. וכ"ה במדרש אבכיר שהובא בילקוט ריש ויקהל. ובשאילתות וישלח סי' כ"ו (דרשה דחנוכה): כדתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר משה תקן לישראל שיהוא שואלין ודורשין וכו', אבל להלן שם ריש סי' קס"א כלפנינו בבבלי. ועיי"ש בהעמק שאלה ובר"מ פי"ג מה' תפילה ה"ח. ועיין היטב בערוגת הבושם ח"ב, עמ' 171 (בשם הירושלמי).

214-15. בבית הועד שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומ' שתי שבתות. וכ"ה ("שואלין") בד ובכי"ל. ובכי"ע: בבית הוועד ושואלין לעינין הפסח קודם לרגל שלשים יום (ומאמר רשב"ג חסר שם). ולפי גי' כי"ע צריך להמשיך "בבית הוועד" להלכה שלעיל, כלומר שואלין וכו' והלכות החג בחג בבית הועד. 9 וקרוב לוודאי שהיא טעות סופר, ומאי שנא בית הועד. ואח"כ מפרש שבפסח לאו דווקא, כמו שפירש בבבלי בפר"ח או"ח סי' תכ"ט ד"ה אי נמי. ובירושלמי הנ"ל: בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. ובבבלי פסחים ו' א': כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום. ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. וכ"ה בבכורות נ"ח א'. וכ"ה במכילתין כ"ט ב', סנהדרין י"ב ב', ע"ז ה' ב', אלא שבכל מקום שם חסר "ודורשין". ועיין גם ר"ה ז' א'. ועיין מ"ש להלן. והנה מתוך התוספתא והירושלמי ברור שמבדילין בין השאלה ביומה, שהיא קריאת התורה, התרגום והדרשה בסדר היום שעוסקים בעיקרי הדברים, ובין המשא והמתן בבית הועד, שמקדימין בו שלשים יום. וכן למדים מן הירושלמי שהלכות הפסח לאו דווקא אלא אף הלכות כל הרגלים מקדימין שלשים יום לפני הרגל. ובחי' הרשב"א כאן, עמ' 36: ואני שמעתי, דההיא דל' יום לשאול, ולא לדרוש, ונפקא מינה לאותה ששנינו (אבות פ"ה מ"ז) תלמיד חכם שואל כענין ומשיב כהלכה, לומ' שאינו שואל לעולם אלא בענין הראוי באותו זמן וכו', ופי' מחוור הוא, וכן נראה לקמן מן התוספ', דתניא התם ברי' פרק שלישי (כחילוק הפרקים שלפנינו) דמכלתין, [ובבית הועד] שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. רשב"ג אומ' אין פחות 10 לשון זו היא כנראה אשגרה מדברי רשב"ג בתוספתא ב"מ פ"ט הכ"ח. משתי שבתות. וכ"ה ברשב"א שם, עמ' 165, והוא מוסיף שם: והיינו נמי, דהכא תניא שואלין, ובשלהי פירקי' תניא משה תקן להם לישראל שיהו דורשין הלכות בפסח וכו', והכא (כלומר, בבבלי כ"ט ב') שואלין, 11 עיין מ"ש לעיל, ועיין בהערות רח"ז דימיטרובסקי, עמ' 36, הע' 451. דאלמא בפסח ובעצרת ממש דורשין, אבל קודם לכן אין דורשים אלא שואלין. אלא ודאי עיקר הענין כמו שכתבתי, דלמסקנא טעמא בכולהו משום שלחנות הוא, ואין מדקדקין במה שהיו סבורין מעיקרא, כיון דלא סליק. 12 כוונתו שאעפ"י שבבבלי שם משמע שאף לא בבית הועד שואלין בהלכות הרגל ל' יום לפניו, מ"מ לפי המסקנה נדחה טעם זה. וכן הביא ראייה מן התוספתא בריטב"א כאן ד' א' ד"ה ואריב"ל פורים, ובחידושיו לר"ה ז' א' ד"ה שואלין. 13 והביאו בפתח עינים כאן ד' א' (צ"ג ע"ג מן הספר) בשם לקוטות ר' בצלאל אשכנזי כת"י. וכן בפי' מהר"מ חלאוה פסחים ו' סע"א: קודם הפסח שלשים יום. כבר כתבתיה בפ"ק דמגילה דלשאלת בית הועד הוא שנקרא שואל כענין. ונראה שהדיוק של רבותינו מחילוף הגירסא בין "שואלין" ובין "דורשין" הוא לרווחא דמילתא, והעיקר הוא שכאן הבדילו בפירוש בין הרישא שמדברת ביום החג, ובין בית הוועד שדורשין בו שלשים יום לפניו. ומחילוף הלשון הנ"ל אין להוכיח בהחלט, עיין בלשון הספרי פרש' בהעלותך ופרש' ראה שהעתקנו לעיל, שו' 13, ד"ה שואלין. ואף הפירוש שפירשו רבותינו ז"ל בתוספתא סנהדרין פ"ז ה"ז 14 עיין בריטב"א הנ"ל (בפנים) ובר"ן פסחים פ"א סי' תרצ"ו ובמכילתין פ"א סי' אלף ס"ה ועוד. ובמשנת אבות פ"ה מ"ז 15 עיין בפירושי הראשונים למשנה זו. ועיין במאירי פסחים ו' א' ובפירושו למשלי ט"ו, כ"ג, ומ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 159. שהכוונה לעניין הרגל, כוונתם שאף ההלכה שלנו כלולה בדין המשנה והתוספתא, 16 כלומר, אבל לא שהמשנה והתוספתא כיוונו לעניין שלנו במפורש. עיין באבות דר"ן נו"א ונו"ב, הוצ' שכטר, עמ' 112. ועיין ר"מ פ"ד מה' תלמוד תורה ה"ו. ואפשר שרבותינו סמכו על הבבלי בב"מ צ"ז א'. ועיין בס' אמר השכחה להגר"י פיק סי' נ"א. ועיין בפירוש הגאונים 17 ויש להשלימו באוה"ג ברכות ו' ב' ופסחים ו' א' ובמקבילות. שהביא הראב"ן בפירושו למס' כלה, עמ' ב'. ומשמע מדבריהם שהם פירשו את הברייתא ששואלים בהלכות הפסח ל' יום היינו ביומי דכלה, כלומר, בבית הוועד, 18 אבל עיין ר"מ פ"ח מה' אישות ה"ה. ברם רוב הקדמונים אין מבארים כן, עיין בס' העתים, עמ' 246 ואילך, ובהערות שם. כפירוש הרשב"א. ועיין בב"י טאו"ח ריש סי' תכ"ט, בפרי חדש ובברכי יוסף שם. ועיין בחק יעקב שם, ובזהב שבא שבסוף תוס' הר"ש משאנץ לפסחים, רמ"ז ע"א. ובספרי דבי רב להר"ד פרדו בהעלותך, ס"ג ע"א, העיר שמדברי בעל מדרש אבכיר שבילקוט ריש ויקהל (שהבאנו מקצתו לעיל) מוכח שאין לומר שהלשון בברייתא שבבבלי "שואלין הלכות הפסח בפסח וכו'", היא לאו דווקא, והכוונה גם לשלשים שלפני הרגל, וכן מוכרח מלשון התוספתא כאן שאין לומר כן. ועיין לעיל בריש הדבור ד"ה בבית הועד בשם כי"ע. ואף אין הכרח לומר שהבבלי חולק על הירושלמי, כמו שהסיק לנכון בברכי יוסף הנ"ל. אבל רש"י ותוספות סוברים שאין הבדל בין יו"ט עצמו ובין שלשים יום שלפניו, וצ"ל לדעתם שהבבלי חולק על הירושלמי, כפי שמוכח מן הסוגייא כאן כ"ט ב', ולא קיבלו את הפירוש שברשב"א הנ"ל, שלפי המסקנא חזר בו הבבלי מטעמו הראשון.

315-16. יום טוב הראשון של פסח קורין בפרשת הנף שבתורת כהנים. וכ"ה בד ובכי"ל (אלא שבכי"ל: בפסח קורין וכו'). ובכי"ע: בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים. וכ"ה במשנתנו פ"ג מ"ה, ובברייתא שבבבלי ל"א א' בגי' כי"מ (ולפנינו חסר שם "שבתורת כהנים"). ואף לפי הגירסא שלפנינו פירושה שמתחילים בויקרא פכ"ג, ד', וקראו לכל הפרשה פרשת הנף ע"פ ויקרא כ"ג, ט' ואילך שם. ועיין בפסיקתא דר"כ פי' ח', ס"ח ע"ב, ופי' ט', ע"ג ע"א, ומ"ש הר"ל גינצבורג בפירושים וחי' לירושלמי ח"ג, עמ' 136 ואילך. ובבבלי (עיין ברש"י שם): ומפטירין בפסח גלגל, והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא בפסח גלגל, ולמחר בפסח יאשיהו. ובמשנתנו בסוף פירקין מסיים: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו. וברי"ף כ"י שם (עיין דק"ס): משה תיקן להם שיהו קורין וכו'. ועיין מ"ש לעיל, שו' 13, ד"ה שואלין. ועיין בשאילתות פרש' נצבים ריש סי' קס"א ובהעמק שאלה שם. ועיין ראבי"ה סוף סי' תקצ"ה, עמ' 333.

416-17. ושאר כל ימות הפסח מדלגין מעניינות הפסח הכתובין בתורה. בבבלי ל"א א': ושאר כל (כגי' כי"מ) ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח. והסיקו שם: אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. כלומר, משך, משכו וקחו וכו' (שמות י"ב, כ"א), תורא, שור או כשב (ויקרא כ"ב, כ"ו), קדש, קדש לי כל בכור (שמות י"ג, א'), בכספא, אם כסף תלוה את עמי (שמות כ"ב, כ"ד), פסל, פסל לך שני לחת אבנים (שמות ל"ד, א'), במדברא, וידבר ה' אל משה במדבר סיני (במדבר ט', א'), שלח, ויהי בשלח (שמות י"ג, י"ז), בוכרא, כל הבכור אשר יולד (דברים ט"ו, י"ט). ועיין מ"ש ר"ל גינצבורג הנ"ל בח"ג, עמ' 163, הערה 151, ור"א אפטוביצר בהערותיו לראבי"ה ח"ב, עמ' 229, הערה 4.

517. בעצרת שבעה שבועות. משנתנו פ"ג מ"ה.

6ויש אומ' בחדש השלישי. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: אחרים אומ' וכו'. וכ"ה בבבלי ל"א א'. ובירושלמי פ"ג רה"ז, ע"ד ע"ב: אית תניי תני בחדש השלישי. ואמרו בבבלי שם: והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו, ואיפכא. כלומר, ביום ראשון קורין בחדש השלישי (שמות י"ט, א'), וביום שני שבעה שבועות (דברים ט"ז, ט').