תוספתא כפשוטה על מגילה ג:ז

120. ביום הכפורים קורין אחרי מות ומפטירין בעשור שבחומש הפקודים. וכ"ה בד ובכי"ל וכ"ה בערוגת הבושם ח"ב, עמ' 264. אבל בכי"ע מוסיף: וקורא על פה . וכן מעתיקים בשם התוספתא בס' הישר לר"ת סי' מ"ח ה', הוצ' מק"נ, עמ' 98, ובשו"ת מהר"מ ב"ב (ד' פראג) סי' ק"י. ועיין מ"ש להלן ד"ה והנה. ובירושלמי פ"ד ה"ג, ע"ה ע"א: שבעה חוץ מן המפטיר. התיב ר' חנניה בן פזי וכו', ועיי"ש באהצו"י, עמ' 88. ואף בבבלי כ"ג א' נחלקו אמוראים אם המפטיר עולה למניין שבעה. ואף שבזמן התלמוד עדיין לא נהגו שהמפטיר יכפול מה שקרא האחרון (עיין בתוספות שם ד"ה כיון) מ"מ כבר יצאו ידי שבעה קרואים לפני המפטיר (למ"ד שאינו עולה מן המניין), ואין המפטיר קורא בתורה אלא משום כבוד התורה, שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוים, עיי"ש בבבלי. ובא"י שהיו קורין סדרים קצרים, היה המפטיר חוזר לפעמים על מה שקרא האחרון, כשם שחזרו אחרים על מה שקראו לפניהם. ובתוספות כ"ג א' ד"ה כיון מעידים שר' אליהו ור' משולם שינו את מנהג רש"י ורבותיו, והנהיגו שאפילו כשמוציאין שני ספרי תורה או שלשה שהמפטיר יחזור ויקרא מה שקרא האחרון, וטעמם משום שהמפטיר אינו עולה למניין שבעה, ובשעה שמפטירין במוספין של פנחס, צריך שיקרא אחד משבעה קרואים. ומוסיפים בתוספות שם, שכן נוהגין עכשיו בכל צרפת. ובס' הישר לר"ת הנ"ל (ועיין גם בשו"ת מהר"מ ב"ב הנ"ל) הרעיש עליו, והביא ראייה מן התוספתא כאן שמפורש בה שהמפטיר קורא בעשור שבחומש הפקודים (ולא הששי). וחוזר וטוען ר"ת שם: אפילו לפי הוראתכם לא היה לכם להורות אלא בר"ח ושקלים ושבת, דהני מיתנא תנן, אבל מוספי הרגלים שבפנחס לא מיתנן כלל, 19 כלומר, כפרשה נוספת למפטיר, שהרי בחוה"מ של סוכות ובעצרת קוראין במוספין שבפנחס כמבואר במשנתנו ובתוספתא להלן, ושם הוא עיקר הקריאה. וכי תקון רבנן ז', לקרבנות שבתורת כהנים תקנוהם, 20 כצ"ל (במלה אחת), ובהוצ' שלנו: תקנו הם. ואתם פוחתים אחד מתקנתם, אבל אנו מוסיפים (עיין בתוספות כ"ג א' ד"ה חד) וכו'. ואם אתם מאמינים בתוספתא ומסכת סופרים בפ' מוספים האמינו שמפטיר קורא אותה בלא כפולה, או אל תאמינו שיקראו אותה כלל. ור' ישעיה הזקן דטראני בס' המכריע סי' ל"א חולק על שניהם, 21 ועיי"ש לעיל, כ' סע"ב, שדחה את ראיית ר"ת משבת כ"ד א', והביא תשובת רב נטרונאי (עיין אוה"ג שבת, עמ' 26), וחילק שבמנחה אין חובה להפטיר, ומשום כך השלישי עולה מן המניין, ואין כאן כבוד התורה, ואין משגיחין במפטיר, הואיל ואינו חובה (והוי ליה כקורא לשם לימוד), מה שאין כן בשבת בשחרית וביו"ט שהמפטיר הוא חובה, ואם אחד יקרא בנביא ולא יקרא בתורה, יש כאן כעין זלזול בכבוד התורה שמשוים אותה לנביא. ועיין בשבה"ל השלם סי' פ', ל' ע"א, שהביא את דברי ר' ישעיה. וכעין סברא זו ראיתי (שכחתי היכן) בטעם הדבר שאנו מקדימין קריאת התורה לקריאת מגילת אסתר בפורים, מה שאין כן במגילות שה"ש, רות וקהלת שאנו קוראין אותן לפני קריאת התורה. והנימוק הוא שמגילת אסתר חובה, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, מה שאין כן שאר מגילות שאינן אלא מנהג, אינן אלא כקריאה לשם לימוד, ולא איכפת לנו אם הוא לומד לפני קריאת התורה, ואינן נכנסות לתחום של תדיר ושאינו תדיר. והוא באמת מחלק בין קריאת ד' פרשיות ור"ח ובין קריאת המוספין של המועדות ויוה"כ, כטענת ר"ת הנ"ל. וכן הוא כותב: ונוטה לבי לומר שהמנהג הזה 22 כלומר המנהג שלנו שבמוספין קורא המפטיר בלבד. לא נתנהג בעולם, אלא מפני שראו שבכל יום טוב קורין חמשה שהם חובה בפרשת יום טוב, שהיא חובת היום, ומפסיקין בקדיש, ואחרי כן קורא המפטיר, שהוא ששי בפרשת המוספין, וכן ביום הכפורים, שהם ששה בני אדם, בפרשה אחרי מות, ומפסיקין בקדיש, ואחרי כן קורא המפטיר שהוא שביעי בפרשת המוספין, כך הנהיגו גם בארבעה פרשיות ובפרשת ראש חדש לקרו' שבעה, שהם חובה, בפרשת היום ולהפסיק בקדיש, ופרשה הנוספת נותנים אותה למפטיר שהוא שמיני, ואין הנדון דומה לראייה, ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, שקריאת המוספין אינה חובה, שהרי אינה נזכרת לא במשנה 23 עיין לעיל הע' 19. ולא בתוספתא ולא בתלמוד וכו', וקריאת המוספין אינה נזכרת שם כלל לא בבבלי (עיין תוספות ל' ב' ד"ה ושאר) ולא בירושלמי. 24 עיין ראבי"ה ח"ב סוף סי' תקפ"ב, עמ' 310, שם סי' תקצ"ה, עמ' 327, 328 ואילך, מה שהביא בשם ירושלמי. אבל ברור שצדק ר"א אפטוביצר בהערותיו שם שהכוונה לספר ירושלמי, ומעולם לא היה כן בתלמוד הירושלמי. ועיין מ"ש הרחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ה, וסמך שם על הירושלמי ההוא להלכה. ובוודאי אעפ"י שאינו מן הירושלמי, מ"מ, כנראה, מסורת עתיקה היא. ונראה לי שאינו אלא תיקון הגאונים ראשי הישיבות זכרונם לברכה וכו' (עיין אוה"ג, עמ' 60, ובהערות שם). ורבינו מסיק שם שבד' פרשיות ובשבת ר"ח קורא השביעי בפרשה הנוספת, ואומרים קדיש אחריו (כלומר, אחרי הספר השני), ואח"כ חוזר המפטיר וכופל את הפרשה הנוספת, אבל במוספין של מועדות לא איכפת לנו אם המפטיר קורא אותה לבדו, שהרי אינה אלא מנהג, וכבר יצאו ידי חובת היום בעיקר הפרשה, ואומרים קדיש אחר חמישי (וביוה"כ אחרי ששי), והמפטיר קורא במוספין. ועיין להלן שם מ"ש על הנוסחאות בהלכות גדולות. והנה רבינו מעיד כאן בפירוש שאף קריאת פרשת המוספין של יוה"כ בפנחס אינה נמצאת בשום מקום, "ולא בתוספתא". ונראה שרבינו גרס כאן כגי' כי"ע, ר"ת ומהר"מ ב"ב "וקורא על פה", והתוספתא כאן אינה עדיפה ממשנתנו ביומא פ"ז מ"א וסוטה פ"ז מ"ז. ועיין בירושלמי למשניות הנ"ל, וכאן פ"ד ה"ה, ע"ה ע"ב. ואמרו שם שהתירו לו לכהן גדול לגלול מפרשת אחרי מות עד ל"אך בעשור" שבפרשת אמור (כ"ג, כ"ו), משום שהוא סדרו של יום, אבל בעשור שבחומש הפקודים לא התירו לו לגלול ולקרוא בספר, משום שאינו סדרו של יום, ומשום כך הוא קורא בעל פה. וכן פירש הריטב"א ביומא ע' א', וכתב: אבל לחזור ולגלול בעשור שבחומש הפקודים אינו מעיקר הקריאה, כיון שכבר קרא סדר שבפרשת אמור, ומה שחוזר וקורא בעשור שבחומש הפקודים אינו אלא כמגיד עבודת היום, לפיכך התירוהו בעל פה וכו'. והברייתא כאן אינה עניין לנידון שלנו. 25 שהרי כיון שהוא קורא על פה אין "ומפטיר" שלנו אלא הגדה בעלמא. ועיין היטב בראבי"ה ח"ב סוף סי' תקע"ה, עמ' 299. ושמא הסתייעו "יש מפרשים" בתוספתא שלנו. ועיין מ"ש בכר בספרו ערכי מדרש, אמוראים, ערך אפטרה. ועיין היטב גם בתוספ' ישנים יומא ע' א', ובסמ"ג עשין ר"ט, רכ"ב ע"ג. ועיין באוה"ג, עמ' 62, סי' רכ"ח. ונראה שאף רבינו שמחה (עיין בערוגת הבושם הנ"ל, סוף עמ' 264) גרס בתוספתא כגי' כי"ע, ולא כגירסת בעל ערוגת הבושם עצמו. ועיין בח"ד כאן ובבאור הגר"א לאו"ח ריש סי' תרכ"א (עיי"ש סי' תכ"ח ס"ק ב') שהביאו ראייה מכאן להוצאת שני ספרי תורה במועדות. 26 ועיין מ"ש לעיל, שו' 12, ד"ה ולכאורה. אבל אף שם לא נזכרו שני ספרי תורה, אלא שמסתבר כן לפי מה שאמרו שאין גוללין ספר תורה ברבים במקום שהפרשיות מרוחקות, עיין מ"ש להלן בסמוך בפנים. והוא לפי גירסת הדפוסים (וכי"ו וכי"ל) בתוספתא כאן שלא נזכר בעל פה, אבל לפי גירסת כי"ע והראשונים, יש כאן ראייה להפך. ומה שהזכירו בירושלמי (יומא, סוטה וכאן פ"ד הנ"ל) שני ספרי תורה, הרי מבואר שם שכן נהגו בכנישתא דבבלאי . ועיין בבלי יומא ע' א', סוטה מ"א א', וכאן כ"ט ב'.