תוספתא כפשוטה על נזיר ד:יא

158-59. מי שנזר שתי נזיריות, מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו, אסור לגלח וכו'. הדברים פשוטים, שהרי לפני שנזרק עליו אחד מן הדמים כולם מודים שאסור בתגלחת וביין וכו', ולא נשנית הלכה זו אלא כפתיחה לסיפא. ובכי"ע חסר "אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים", ויש כאן בבא אחת.

260-61. ניטמא עד שלא גילח, ר' ליעזר אומ' צריך להביא קרבן טומאה, ר' יוסה אומ' אין צריך, מפני שיצא מכלל ראשנה, ולכלל השנייה לא בא. בכי"ע: ר' יהושע אומ' אין צריך וכו'. ועיין ר"מ פ"ג מה' נזירות סהי"ח ומ"ש בצפנת פענח שם. ולפי הגירסא "ר' אליעזר" הברייתא קשה, עיין באור שמח פ"ג מה' נזירות ה"י (אבל עיין קרן אורה מ"ז רע"א), ועיין מה שהקשה בקרן אורה ט"ז ב', ד"ה וראיתי בתוספתא, ומה שתירץ להלן שם י"ח ב', ד"ה תוס' בד"ה מתחיל ומונה מיד. ולפי תירוצו שם אם ניטמא אחרי שגילה אינו מביא קרבן טומאה לר' אליעזר מחמת נזירות שנייה משום שאין לו מה לסתור מתחילת נזירותו. ברם לפי גירסת כי"ו וד ("ר' יוסה"), הרי קשה להניח שבעל מחלוקתו הוא ר' אליעזר הגדול, ובוודאי צ"ל כאן: ר' אלעזר , כמו שהגיה באו"ש הנ"ל, ופירש שם שר' אלעזר סובר שתגלחת אינה מעכבת, ומביא קרבן טומאה, משום שחלה עליו נזירות שנייה. ואף ר' יוסי סובר שאין תגלחת מעכבת, אבל מכיוון שעדיין יש עליו מצות גילוח ומותר בגילוח מצוה, לא חלה עליו נזירות שנייה לחצאין, עיי"ש שהאריך בזה. ועיין במנחת חינוך, מצוה שס"ח, שתמה על הר"מ פ"ג הי"ח הנ"ל 40 ובאמת אין קושייתו על הר"מ, שהרי כן מוכח בכמה מקומות, עיין במשנתנו פ"ג מ"ב ומקבילות ועוד, ובוודאי שקשה לפרש שכולן כר' אליעזר הסובר שתגלחת מעכבת. ואדרבה על הר"מ עצמו אין הקושי כל כך גדול, שהרי פסק (בפ"ח מה' נזירות ה"ה) שאם לא גילח אינו שותה יין ומטמא למתים עד הערב (והביאו במנחת חינוך בעצמו מצוה שע"ז, י"ט ע"א, ותמה עליו), ונמצא שעדיין עומד במקצת בנזירותו הראשונה עד הערב, אעפ"י שכבר הקריב קרבנותיו (כמו שהעיר הגר"י הוטנר בספרו תורת הנזיר פ"ג ה"ו), אלא שאין כאן קושי כלל, וכמו שכתבנו להלן בפנים. ועל חידוש הר"מ בפ"ח הנ"ל, עיין מ"ש הגר"מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי' ו', פלג ט', וכיוון לאמת. כיצד יכול לגלח בין נזירות לנזירות, הואיל ואין תגלחת מעכבת, הרי אחרי שנזרק עליו הדם מתגלחת ראשונה כבר חלה עליו השניה, ויהא אסור בתגלחת, משום נזירות שנייה. ואין כאן קושי שבוודאי לא אסרה התורה תגלחת נזיר שכבר נתחייב בה, ומסיים את נזירותו הראשונה כמצוותה. 41 בספרי נשא פי' ל"ח, עמ' 41: או אפילו אמר הרי עלי חמש נזיריות על מנת שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו , ת"ל כן יעשה על תורת נזרו . וכאן אפשר היה לפרש שהכוונה לקרבנות, כפי שמוכח מן הלשון "כפי נדרו", אבל מן ההמשך שם בספרי מוכח שמדברים בתגלחת גרידא, והוא מביא קרבנות לכל אחת ואחת, ורוצה לגלח בסוף אחר הנזירות האחרונה. ואפשר שתנא זה סובר שתגלחת מעכבת. ועיין להלן, הע' 42. ובספרי זוטא נשא, עמ' 241: מי שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בין נזירות לנזירות, 42 נראה שתנא זה סובר שבסתם אינו מגלח בין נזירות לנזירות (עיין ירושלמי ספ"ב, ומ"ש להלן פ"ה, שו' 29–30), וחולק על הספרי הנ"ל (לעיל, הע' 41), אבל אם התנה במפורש שמקבל עליו שתי נזיריות נפרדות בקיום מצות תגלחת על כל אחת ואחת, הרשות בידו לגלח, אעפ"י שתגלחת אינה מעכבת. ומכל מקום אם שתה יין ביום התגלחת בין שתי הנזיריות לוקה, כפסק הר"מ בפ"ג מה' נזירות סהי"ח הנ"ל (בכל שתי נזיריות). ועיין במחלוקת הראשונים בעניין הריני נזיר ונזיר כשיהא לי בן, עיין סיכום דבריהם בקרן אורה י"ג ב', ד"ה משנה ואילך. ועיין בתוספ' רי"ד י"ג ב', סד"ה הריני. הואיל והרשות בידו לגלח, יכול תהא הרשות בידו לשתות יין, ת"ל ימי נזרו , לא ישתה יין עד מלאת הימים. ועיין בתוספות י"ד סע"א, סד"ה פשוט, ובגליוני הש"ס לר"י ענגיל שם.