תוספתא כפשוטה על נדרים א:ה

128-30. חומר בנדרים מבשבועות ובשבועות מבנדרין, שהנדרים נוהגין ברשות ובמצוה, מה שאין כן בשבועות. ולהלן בתוספתא נותן התנא דוגמאות לכך. ובמשנתנו פ"ב מ"ב: וחומר בנדרים מבשבועות כיצד, אמר קונם סוכה שאני עושה וכו', בנדרים אסור, בשבועות מותר וכו'. ועיין להלן שבועות פ"ד ה"ב ובמשנה שם פ"ג מ"ו ובירושלמי ובבבלי שם וכאן. ועיין תו"כ, חובה, פרש' ט' ה"ו, כ"ג ע"ג, ספרי מטות פי' קנ"ג, ירושלמי פ"ב ה"ב, ל"ז ב'. והברייתא שלנו בבבלי י"ג ב', ט"ו א', שבועות כ"ה א'.

230-31. חומר בשבועו', שהשבועות נוהגות בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש. ולהלן ניתנו דוגמאות לכך. ובמשנתנו פ"ב מ"ב: זה חומר בשבועות מבנדרים, ועיין בסמ"א שם. ועיין שבועות פ"ג מ"ה. ואף בבא זו בבבלי כאן ושבועות הנ"ל. ועיין בתוספתא שבועות פ"ד ה"ב-ה"ה הנ"ל.

331-32. בנדרים כיצד, אמ' קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפלין שאיני נותן, אסור בנדרי' ומות' בשבועו'. כ"ה בד, וכע"ז גם בכי"ע ובקג"נ, ובכי"ו נשמט כ"ז ע"י הדומות. ובכי"ע ובקג"נ: שאני (במקום: שאיני). וזו היא פיסקא ממשנתנו פ"ב מ"ב, ושם: תפילין שאני מניח . אבל במשניות מטיפוס א"י: 44 משנה שבירושלמי, הוצ' לו, קויפמן ופרמה. וכ"ה גם במשנה בקטעים מן הגניזה. נותן . 45 עיין להלן, הערה 46, בשם התנחומא. ואשר ל"שאני" הרי בד' נפולי, במשנה שבירושלמי ועוד: שאיני, ובהוצ' קויפמן: שני וכן גם בכ"י פרמה, אלא ששם תלויה אל"ף בין השורות, ועיין גם לעיל, שו' 20. וחילוף זה: שאני, שאיני, שני, מצוי בכל המסכת במשנה, בתוספתא, בירושלמי ובבבלי, וכן במקומות אחרים, עיין הדוגמאות המרובות שבמבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, סוף עמ' 496–505, ועיי"ש שהביא גם את דברי הראשונים ביחס לנוסחאות אלו. ואף כאן העיקר הוא: שאני עושה, כלומר, הסוכה שאני עושה, הלולב שאני נוטל וכו' הן קרבן עלי, עיין במבוא לנוה"מ שם, עמ' 504. ובירושלמי פ"ב סה"ב, ל"ז ע"ב: שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים, כלומר, וממילא באיסור חפצא חל הנדר אפילו במקום שמבטל את המצוה. ובבבלי ט"ז ב': דאמר ישיבת סוכה עלי, ועיין בר"ן במקומו ובתוספות שם ובתוספות שבועות כ"ה א' ד"ה מה. ועיין בתנחומא ריש פרשת מטות. 46 בד' קושטא שם: כך שנו רבותינו קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני מהלך, שאומר (צ"ל: האומר) לאשתו קונם שאיני משמשך, הרי הוא לא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, איני עושה תפלין (איני נוטל), בנדרים אסור לעשותן אע"פ שהם מצוה, ובשבועו' מות', שאין נשבעין על המצות לעבור. ועיין במהדורת בובר שם, ואין להשגיח בהשלמותיו. והר"מ בפ"ג מה' נדרים ה"ו פסק כפירוש הבבלי, והוסיף: ואין צריך לומר במי שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל מצה בלילי הפסח, שהוא חייב בקרבן, וכן כל כיוצא בזה. ועיין גם בפיה"מ כאן. ומקורו הוא פירוש גאונים למשנתנו, וכ"ה בס' הפרדס לרש"י, כ"ה ע"ד (ממקור גאונים), אוה"ג, עמ' 10: דתניא חומר בנדרים מבשבועות וכו', כגון האומר אם לא אעשה סוכה אני נותן זהוב לצדקה, אעפ"י שהוא עושה סוכה חייב לתת זהוב לצדקה. ובס' התרומות שס"ב ח"א סי' ד' (והעיר עליו בתוספ' רע"א למשנתנו): ולעניין ששאלתם 47 מלשון זו מוכח שיש כאן תשובת גאון, כסיגנון הרגיל של הגאונים. ולעיל בסמוך שם הביא את תשובת הרי"ף. שאם לא ילך שיהיה עליו להקדש כך וכך וכו', ודבר זה שנוי במשנתנו חומר בנדרים מבשבועות, אמר סוכה שאני עושה, לולב שאני נוטל, בנדרים אסור וכו', וזה ששנינו בנדרים אסור, זה ר"ל כמו זה שאמרנו, שאם נדר לצדקה בקיום מצות חייב לאותה צדקה, וב"ד מוציאין מידו ע"כ. ואין ספק שאף הגאונים גרסו במשנתנו "קונם סוכה" וכו', ואף לפי הלשון בס' הפרדס הנ"ל אפשר שגרסו "קונם סוכה שאני עושה" ופירשו: קרבן עלי אם אינני עושה סוכה, 48 וכן במשנת גיטין פ"ד מ"ז: שאמר לאשתו קונם שאני (כגירסת הוצ' לו, רי"ף ועוד. קויפמן ופרמה: שני) מגרשך וכו'. ובבבלי שם מ"ו רע"ב: מאי קונם (ופירש הר"ן: היכי שייך למימר קונם שאני מגרשך). אמר רב הונא באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך. חייב להביא קרבן, בין אם עושה ובין שאינו עושה סוכה. ולפי הלשון בס' התרומות משמע שפירשו: קרבן עלי שאני עושה סוכה, כלומר, אם אעשה סוכה. והוציאו ממנה גם ההלכה של נודר לצדקה. והר"מ הנ"ל פסק את עצם ההלכה ע"פ פירוש הגאונים, אעפ"י שאפשר לפרש את המשנה אחרת. ועיין באור גדול למשנתנו מה שתמה על פירוש זה.

433-34. כיצד אמ' קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך, אסור בשבועות, ומותר בנדרים. וכ"ה בד. והנכון בקג"נ: בשבועה כיצד, אמ' שבועה שאיני ישן, ושאיני מדבר ושאיני וכו'. וכע"ז בכי"ע (אלא ששם: שאני... ושאני... ושאני). ובמשנתנו פ"ב מ"א: קונם שאני ישן וכו', הרי זה בלא יחל דברו, שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך אסור. ופירש רבינא (בבלי ט"ו א'): ומאי בל יחל, דרבנן. ועיין שם במיוחס להריטב"א. ובירושלמי פ"ב ה"א, ל"ז ע"ב: "מה מקיים שמואל בלא יחל דברו, כאילו בל יחל דברו". 49 ועיין לעיל, הע' 46, בשם התנחומא. ועיין מ"ש להלן פ"ד, שו' 15–17, ד"ה ולעיל. ועיין מ"ש הר"ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ובתוספתא, עמ' 156. ועיין בבלי ספ"א י"ג ב' ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 501 ואילך. ועיין בבלי ט"ז רע"ב, ובמיוחס לרש"י שם, ד"ה אסיפא.

534. קונם פי מדבר עמך, ידי עושה עמך וכו'. פיסקא ממשנתנו ספ"א, ושם: אסור (ולא יותר). ועיין בעטור בכורים, ד"ה קונם.

634-35. אסור בנדרים ואסור בשבועות. כ"ה בד, בכי"ע ובקג"נ. ובכי"ו בטעות: ומותר בשבועות. ועיין בחזון יחזקאל בחידושים, ד"ה קונם.