תוספתא כפשוטה על נדרים ב:ח

127-29. המודר הנאה מחבירו בפני שביעית, לא יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנטיעות. בשביעית, יורד לתוך שדהו, ואוכל הוא מן הנטיעות. וכ"ה בד. ובכי"ע: המודר הנאה מחבירו מפני שביעית ונכנסה שביעית לא ירד לתוך שדהו וכו'. וכע"ז גם בקג"נ. ובמשנתנו פ"ד מ"ה: המודר הנאה מחברו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות. 78 כלומר, הנטיעות הנוטות על הדרך סמוך לשדה. ועיין בשנו"ס למשנתנו במשנה הוצ' ראם. ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנוטות. ובמשנתנו לא נתבאר מה פירושו של "ובשביעית", אם הכוונה כשהגיעה שביעית אינו יורד אבל אוכל, או שהכוונה היא "ובשביעית" אם נדר בשביעית, אבל אם נדר לפני שביעית והגיעה שביעית אינו יורד ואינו אוכל. ולפי גירסת כי"ע וקג"נ כאן ("ונכנסה שביעית") הרי ברור שאם נדר לפני שביעית והגיעה שביעית אינו יורד ואינו אוכל, 79 מפני שכבר חל הנדר לפני שביעית, עיין בבלי מ"ב א' ובר"ן שם. וממילא אנו מוכרחים לפרש ש"שביעית" פירושו אם נדר בשביעית, ובכגון דא יורד ואוכל. ובירושלמי פ"ד ה"ו, ל"ח ע"ד, ובבבלי מ"ב א' נחלקו אמוראים בפירושה, וכמו שכתבנו לעיל. ולשני הפירושים יש כאן מחלוקת בין הסיפא ("ובשביעית") של משנתנו (אינו יורד) ובין הסיפא של התוספתא (יורד). ובבבלי מ"ב ב' שאלו: ובשביעית אין יורד לתוך שדהו וכו', מאי שנא דאוכל מן הנוטות, דפירי דהפקירא אינון, ארעא נמי אפקרא. אמר עולא בעומדין אילנות על הגבולים. 80 כלומר, ויכול ללקוט מבחוץ, אבל באמת מותר לו להכנס אף לתוך השדה כדי ללקוט מן האילנות שבפנים. ר' שמעון בן אליקים אמר גזירה שמא ישהא בעמידה. וכן בירושלמי פ"ד רה"ו, ל"ח ע"ד: וירד. כדאמ' ר' שמעון בן יקים שלא ישהא. ואף בירושלמי הקושיא היא על הסיפא, כמו שפירש בפ"מ, ורגיל הוא בירושלמי לפרש בקיצור את הסיפא, ולישא וליתן אח"כ בדברי הרישא. וכבר ראינו לעיל, שו' 24, סד"ה ובמשנתנו (לעניין בקור חולים) שהתוספתא לא גזרה משום שמא ישהא, וממילא אם נדר בשביעית מותר לו לרדת לתוך שדהו, שגם השדה היא הפקר לצורך הלקיטה, ועיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 582–583, ובהערה 2 שם. ולפירושו של עולא בבבלי הנ"ל בוודאי שאין כאן קושי כלל ממשנתנו, שהרי בתוספתא לא נזכרו "נוטות" (עיין מעשרות פ"ג מ"ד), וב"נטיעות" שבתוך השדה עסיקינן, ובכגון דא מותר לו לרדת לתוך השדה אפילו למשנתנו, ואין כאן מחלוקת בין המשנה ובין התוספתא.