תוספתא כפשוטה על נדרים ג:ב

13-4. מן הנעשין בקדירה, מותר בנעשין באילפס. מן הנעשין באלפס, מותר בנעשין בקדירה. וכ"ה בד. וכע"ז בכי"ע. וכן בבבלי הנ"ל: מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באלפס וכו'. והטעם שבלשון בן אדם הבדילו בין "מעשה קדירה" (ברכות פ"ו מ"ה, כאן רפ"ו, טבול יום פ"ב מ"ה) ובין "מעשה אילפס" (בבלי פסחים ל"ז א', ל"ז ב'), ומעשה קדירה לחוד ומעשה אילפס לחוד. ובירושלמי חסרה בבא זו. ועיין מ"ש לעיל בסמוך סד"ה ובמשנתנו.

25-6. מן היורד לתנור, אין אסור אלא מן הפת בלבד. מן הנעשין בתנור, אסור בכל הנעשין בתנור. וכ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה בירושלמי הנ"ל, אלא ששם "מן האפוי בתנור" (במקום "מן היורד בתנור") וכו'. ומכאן שבלשון בני אדם "היורד לתנור" פירושו "האפוי בתנור" (מאפה תנור, ויקרא ב', ד'), והכוונה לפת גרידא, אבל אם נדר מן הנעשין בתנור אסור בכל מעשי תנור. ובבבלי הנ"ל: הנודר מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת. ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשים בתנור. ועיין מה שתמהו ע"ז בתוספות שם. ובמיוחס להריטב"א שם מביא גירסת הבבלי שלנו בשם ההלכות (כלומר, הרמב"ן), ומפרש כל הנעשים בתנור: כגון גדי שצלאו בתנור, וכיוצא בו. אבל מוסיף: "והאי גירסא לא נהירא וכו', ואיכא נסחי דגרסי איפכא, קונם יורד לתנור עלי אסור בכל הנעשין בתנור, אבל מעשה תנור עלי אינו אסור אלא בפת, והאי נוסחא דייק טפי".

36-7. הנודר מן הקיים, מותר בגבנה, מן הגבינה, אסור בקיים. בד: מן הגבנה מותר בקיים. וכ"ה ("מותר") בכי"ע (ובקג"נ: מותר מן הקים). ובמשנתנו פ"ו מ"ה: הנודר מן החלב מותר בקום. ור' יוסי אוסר. מן הקום מותר בחלב (ואף שם יש גורסים: קים, או קם). 14 ועיין בשטמ"ק נ"א סע"ב. ועיין בבלי נ"ב ב'. ואמרו בירושלמי פ"ו רה"ח, ל"ט ע"ד: מהו בקם. חלבא מקטרא. ובליקסיקון ללשון סורית של פיין סמית, עמ' 1273, ערך חלב: חלבא קטירא, Lac coagulatum, כלומר, חלב קפוא, קרוש. ולהלן שם: חלבא קטירא, או חלבא דאתגבן. וכן פירש הראב"ד בהשגות פ"ט מה' נדרים ה"ח. אבל הר"מ שם פירש: המים המובדלין מן החלב. וכן בערוך ערך קם פי': נסיובי דחלבא (serum). וכן פירשו רוב הראשונים בבבלי נ"א ב', נ"ב ב'. והלכה של התוספתא לא מצאתי בפוסקים ובראשוני המפרשים, וכנראה שהגירסא הנכונה בשאר הנוסחאות, וקום לחוד וגבינה לחוד. ושמא צ"ל לפנינו להפך: הנודר מן הקיים אסור בגבינה, מן הגבינה מותר בקיים, ור' יוסי היא. וטעמו משום ששם אביו עליו, עיין בירושלמי הנ"ל. אבל עיין בבבלי הנ"ל. ועיין במלא"ש למשנתנו. ובבבלי שם: מן החלב מותר בגבינה. מן הגבינה מותר בחלב, ולא הזכירו מה דינו בקום, אם נדר מן הגבינה, ומה דינו בגבינה אם נדר מן הקום.

47. הנודר מן הרוטב, מותר בקופה. מן הקופ', מותר ברוטב. וכ"ה בד ובכי"ע ובבבלי נ"ב ב', ובכולם: בקיפה וכו' הקיפה . והנכון כלפנינו, וכ"ה בכל מקום במשנתנו במשניות מטיפוס א"י (בכ"י קויפמן ופרמה כאן פ"ו מ"ו: ובקופא), וכ"ה במשנה כאן פ"ו מ"ו בקטעים מן הגניזה, וכן גורסים הגאונים, עיין בפיה"ג לטהרות, הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 125, ועיי"ש הערה 32, וכ"ה בערוך ערך פרמא ב' וערך קף ג'. ופירש שם: בשר מצומק שנמחה בקדירה ("פירמה" שבבבלי חולין ק"כ א'). וכן פירשו כמה מן הראשונים. ובפיה"מ להר"מ פ"ו מ"ו: קופה . תבלין. וכע"ז במיוחס לרש"י נ"ב רע"א: מקפה עבה מתבלין (והוא ע"פ רב פפא בחולין הנ"ל). ואף בלשון בני אדם רוטב לחוד וקופה לחוד, והנודר מזה מותר בזה.

58. ר' יהודה אומ', אמ' קונם בשר שני טועם, אסור בו, ברוטבו, ובהקיפו. וכ"ה ("ובהקיפו") גם בכי"ע. ובד: ובקיפה. ובמקבילה שבבבלי נ"ב ב': אם אמר בשר זה עלי אסור בו וברוטבו ובקיפו, ולא נזכר שם ר' יהודה. והברייתא כבר תוקנה שם ע"פ משנתנו פ"ו מ"ו: הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה. 15 עיין מ"ש לעיל בפנים, שו' 7, ד"ה הנודר. ור' יהודה אוסר. אמר ר' יהודה מעשה ואסר עלי ר' טרפון ביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו וכן הדבר. אימתי בזמן שיאמר בשר זה עלי, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם אסור. ובירושלמי שם ה"ט, ל"ט ע"ד: מכיון שאמר זה אסרו עליו הוא והנייתו. ובכי"ע כאן: קונם בשר שאני טועם בו אסור בו ברוטבו וכו'. ונראה שיש כאן תיקון ע"פ ההלכה, והכוונה שהראה על הקיפה של בשר, ואמר קונם בשר שאני טועם בו וכו'. אבל ממשנתנו הנ"ל מוכח שר' יהודה סובר שאסור משום נותן טעם (אפילו ביצים שנתבשלו עמו) ומכיוון שאמר בשר שאני טועם (כגי' התוספתא) הרי אסר עליו במפורש טעם בשר, וסתם רוטב וקופה יש בהם טעם בשר, אעפ"י שאינן בשר לעניין טומאת נבילה, כמשנת חולין רפ"ט. ועיין מ"ש לעיל ח"ד (יומא), עמ' 818. ומ"מ הבבלי לא ידע ברייתא זו, עיי"ש נ"ב ב' בשאלת רמי בר חמא ומה שפשטו שם ממשנתנו הנ"ל, וכבר עמד ע"ז בח"ד, עיי"ש.