תוספתא כפשוטה על נדרים ד:ד
תוספתא כפשוטה על נדרים · Tosefta Kifshutah on Nedarim 4:4
Open in the reader →111-13. כיצד היה ר' יהודה אמ' הכל לפי הנדר, היה טעון צמר וחצר, אמ' קונם צמר עולה עלי, אסור לטעון ומותר ללבוש. היה לבוש צמר וחצר, ואמ' קונם צמר עולה עלי, אסור ללבוש ומותר לטעון. וכ"ה ("ר' יהודה") גם בכי"ע ובקג"נ ובבבלי נ"ה ב' (וכן מוכח ממשנתנו שנביא להלן). ובד בטעות: ר' מאיר. ובד: והצר... והצר. ובכי"ע: והוצר... והוצר. ובקג"נ: וחצד... וחצד, ואף וחצר = והצר, והצטער. ובמשנתנו פ"ז מ"ג: אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר וכו', ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר, טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו. ובבבלי נ"ה ב' הביאו את הברייתא שלנו בשינוי סדר, וגרסו "והצר" אצל לבישת צמר, "והזיע" אצל טעינת פשתן. ובירושלמי סה"ג, מ' ע"ג, פירשו את משנתנו הנ"ל ע"פ הברייתא כאן, אלא שנשמט שם חלק ע"י הדומות, עיי"ש. ובשטמ"ק נ"ה ב' כתב בשם הרא"ם: ובתוספתא ליתא הך סיפא. וכנראה שכוונתו שלא שנו שם: היה טעון פשתן וכו'. ואפשר שהיה לפניו חסרון ברישא של התוספתא שהיא הסיפא של הבבלי. ובר"ן נטה לומר שר' יהודה של משנתנו ור' יהודה של הברייתא חולקים, ואין כן דעת רוב הראשונים. ועיין בצפנת פענח פ"ח מה' נדרים ה"ח. ובפיה"מ להר"מ מוכח שר' יהודה חולק על הת"ק, וכן משמע קצת מדברי הירושלמי ספ"ח, מ"א ע"א, כמו שהעיר הרשב"א נ"ה ב'. אבל דעת הרמב"ן, הרנב"י, הריטב"א ועוד, שאין ר' יהודה חולק על הת"ק אלא מפרש יותר. ועיין בפי' הר"א מן ההר, עמ' קט"ו.