תוספתא כפשוטה על נדרים ה:ב

119-20. קונם שני נהנה לפלני ולכל מי שנשאלין לו עליו, נשאלין לו על הראשון וחוזרין ונשאלין לו על השיני. וכ"ה בד. וכן בבבלי צ' א': קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו, נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני. אבל בכי"ע: נשאלין לו על הראשון ואין נשאלין לו על השיני. וכן בירושלמי פ"ה רה"ד, ל"ט ע"ב: קונם שאיני נהנה לך, לנשאל לו עליך, נשאל על הראשון ואינו נשאל על השיני. 14 כגי' כי"ע בתוספתא. אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השיני. שמואל בריה דר' יוסף בי ר' בון אמר כמאן דאמר לאחר האיסר, ברם כמאן דאמר לאחר הנדר, נדר שבטל מקצתו בטל כולו. ועיין בנוע"י שהפך את הגירסא ע"פ הבבלי, ועיין במחנה אפרים ה' שבועות סי' ט'. ברם בירושלמי אין השאלה כלל על סדר ההיתר ועל איזה נדר נשאל תחילה, והמחלוקת היא אם זקוק להתיר את שניהם, או שמספיק להתיר את אחד מהם, וממילא בטל השני משום נדר שבטל מקצתו בטל כולו. אלא שבירושלמי "אחר הנדר" פירושו הדיבור האוסר ("קונם", "קרבן" וכדומה), ו"אחר האיסר" פירושו הדבר הנאסר, או אחר חלות האיסור, עיין מ"ש להלן פ"ז, שו' 30–32, ד"ה אשת איש, וד"ה אולם, ועיין מ"ש לעיל שם, שו' 24–26, ד"ה אמרה קונם תאינה. ומפרש הירושלמי שלמ"ד אחר הנדר, אם אסר עליו שני דברים בדבור אחד הרי נדר שבטל מקצתו בטל כולו, אבל למ"ד אחר האיסר הוי ליה כאילו חזר פעמיים את דיבור האוסר, ואין אנו אומרים נדר שבטל מקצתו וכו'. ושיטת התוספתא כאן היא שבכגון דא הם שני נדרים (עיין לעיל בהלכה שלעיל ומש"ש), ואין אומרים נדר שבטל מקצתו בטל כולו, אלא שלעיל תלה אחד בשני (עיין מ"ש לעיל), אבל כאן הרי אמר במפורש שאוסר על עצמו גם את הנאת החכם הנשאל אם ישאל על נדרו, כלומר אפילו אם יותר הנדר הראשון עדיין רוצה בשני, וממילא אין לומר כאן נדר שבטל מקצתו בטל כולו. ובבבלי הנ"ל רצו לפרש שנשאל מתחילה על הנדר לפלוני, ואינו יכול להשאל על הנדר מן החכם, שהחכם עדיין לא נאסר ואין נשאלין לפני שחל האיסור. ודחו שמלשון הברייתא אין הוכחה ואפשר לפרשה נשאלין ראשונה על האחד ואח"כ על השני. ובשו"ת הר"ן סי' י"ז פירש שבבבלי נקיט לה סתמא, ובאמת לר"ש צ"ל קונם פעמים (בשני הנדרים), אלא דהתם לאו בההוא דינא עסיק. 15 ועיין בהגהות הרש"ש צ' א', ונעלמו ממנו לפ"ש דברי הר'ן בתשובה. ועיין בתוספות פ"ז ב', ד"ה ר"ש. אבל בתוספות רי"ד שם סי' י"ט: והכא לא אמרה אלא קונם אחר, כיון שאמרה פעמים שאני טועמת פרטיהון, ושני נדרים הן. ועיין בקרן אורה פ"ז רע"ב, ד"ה אמרה. ברם בתוספתא כאן לפי גירסת כי"ו וד משמע כמו שרצו לפרש בבבלי שנשאלין תחילה על הפלוני, אבל לא על החכם, שעדיין לא נאסר, דעיקר הברייתא כאן לפי מקומה בא ללמדנו, שבכגון דא יש כאן שני נדרים, ואין אומרין הותר הראשון הותר השני, ודלא כר' שמעון. וגירסת כי"ע היא כמסורת הירושלמי. ואע"פ שכבר הוכחנו בכמה מקומות שנוסחאות הטופסים השונים של התוספתא מבוססות על שתי מסורות עתיקות, 16 ואין לפנינו תיקון סופרים גרידא, עיין מ"ש לעיל במבוא לח"א, ריש עמ' כ'. מ"מ בנידון שלפנינו נראה שהעיקר כגירסת ד וכי"ו, שהרי שיטת התוספתא בעניינינו כאן שהולכין אחר חלות האיסור, ואין אומרין בכגון דא נדר שבטל מקצתו בטל כולו.