תוספתא כפשוטה על נדרים ז:ב

17-8. נדרה שלא לטעום אחד מכל הפירות, בין מאכל רע, בין מאכל יפה. וכ"ה ("מכל הפירות") גם בכי"ע. ובד: מכל המינין וכו', וכ"ה בכל הראשונים שנביא להלן, ועיין מ"ש לעיל כתובות פ"ז, שו' 3–5, ד"ה הדירה. והובאה התוספתא ברמב"ן, במאירי 5 הוצ' ר"א ליס, עמ' רפ"ב, ד"ה אמר הר"מ (וצ"ל: אמר המאירי) וחזר ופירש. ובמיוחס להריטב"א ע"ט ב', בפי' הרנב"י (בשטמ"ק) פ"ב סע"א, בנ"י פ"א סע"ב, ברא"ש פי"א סי' א', רבינו ירוחם, חוה, נתיב כ"ז ח"ב. ועיין בפי' הר"א מן ההר, עמ' ק"ע. ופסקה הר"מ פי"ב מה' נדרים ה"ה ובטיו"ד סי' רל"ד. והביאה בסתם בפי' ר' אליהו מזרחי על התורה מטות ל', י"ד, ועיין בפי' הרמב"ן שם. ומאכל רע פירושו שרוב בני אדם אינם אוכלים אותו, אלא שהוא ערב לה, 6 ועיין בקרן אורה פ"ג רע"א שהקשה מן הבבלי שאמרו שם: מן חרצן וזג לא הפר דלית לה צערא, אלמא שאינו מיפר ממין רע. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו, שהרי לא אמרו כאן אלא שרשאי להפר, אבל בוודאי שבסתם אין אדם רגיל להפר נדרים רלית לה צערא ומזיקים לה (כגון חרצנים וזגים שקשים לעיכול), עיין מ"ש לעיל כתובות פ"ז, הע' 12. ועיין ספרי נשא פי' כ"ד, עמ' 29, שו' 16, ועיין היטב בבבלי נזיר ס"ב ב', ובתוספות שם, ד"ה וגבי. כמו שהוכחנו לעיל כתובות פ"ז, הערה 12. ומאכל יפה פירש בח"ד, מאכל יקר, שבין כך ובין כך אין בידה להשיג אותו. ויותר נראה שנקטו מאכל יפה משום רבותא דסיפא, 7 ולא מיבעי מאכל רע שאפשר להניח שלא השגיחה בו, משום שבאותה שעה היה מצוי לה מאכל יפה, ולפיכך לא טעמה מן הרע, אעפ"י שאף הוא ערב לה. שאפילו היה מצוי לה ולא טעמה אותו מימיה, ומכאן שאינו ערב לה, אפילו הכי יפר. ובבבלי פ"ב ב': נדרה משתי ככרות, באחת מתענה ובאחת אין מתענה וכו'. וכבר תירץ הרנב"י הנ"ל שם שבבבלי מדברים שגם אחרי נדרה טוענת שאינה מתענה ממנו, מה שאין כן כאן שהיא טוענת שנדרה גרם לה שתתאוה לו, משום שאין לה פת בסלה (ומים גנובים ימתקו). ועיין גם במיוחס להריטב"א הנ"ל. והראשונים הנ"ל מפרשים שאפילו במאכל רע מיפר משום נדרי עינוי נפש. ועיין בב"י בטיו"ד סי' רל"ד, ד"ה ואפילו נדרה, ובלחם משנה פי"ב מה' נדרים סה"ה, ובבלי נזיר ס"ב ב', ולעיל הע' 6. ובירושלמי פי"א ה"ב, מ"ב ע"ג: היו לפניו שתי חתיכות אחת יפה ואחת רעה, נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה, הרי זה יפר. מפני מה הוא מיפר. חברייא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה. ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני עינוי נפש שלו. 8 ועיין להלן שם בירושלמי הי"ב, מ"ב ע"ד. ולפ"ז לחברייא אפילו אינה משגיחה באותו מין רע גם אחרי שנדרה מיפר לה, שמא תצטרך לו להבא, או כדי שיהא לה פת בסלה. ולפי ר' זעירא ור' הילא אם נדרה ממין רע שאינו ערב לה מיפר משום דברים שבינו לבינה, שלא יפול בחלקו המין הרע. ועיין מ"ש להלן, עמ' 533, הערה 17.

28-9. אפי' לא טעמה אותו המין מימיה. בפי' ר"א מזרחי על התורה הנ"ל: אפי' לא טענה אותו המין וכו'. ועיין מ"ש על "טענה" לעיל כתובות פ"ז, הערה 9. ופירושו שאפילו היה מצוי לה, ומ"מ לא השגיחה בו ולא טעמה אותו, ומוכח שאינו ערב לה, מ"מ יפר, משום שעכשיו שנדרה ממנו ערב הוא לה, משום מים גנובים ימתקו. 9 עיין מ"ש לעיל, שו' 7–8, ד"ה ובבבלי, בשם הרנב"י. ועיין מ"ש להלן, שו' 9–10, ד"ה אמ' קונם.

39-10. אמ' קונם פלפלין שאני טועמת, גלוסקין שני טועמת, אפי' לא היה לה אותו המין מימיה, יפר. וכ"ה בד ובכל הראשונים הנ"ל, חוץ מן המאירי שגרס: אפילו לא טעמה אותו המין מימיה, והוא באשגרה מן הרישא. אבל בכי"ע לנכון: אפילו לא היה לו אותו המין מימיו הרי זה יפר. והכוונה שאין לו ולא היה לו מעולם מאותו מין, ובין כך ובין כך אין לה פת בסלה, אפילו כשיתיר לה. וכן בירושלמי פי"א ה"ב, מ"ב ע"ג: לענו' נפש , כגון פילפל שאני טועמת, קלוסקין שאני טועמת. לא סוף דבר שיש מאותו המין, אלא אפילו אין בו מאותו המין, שמא יביא לה אחר מאותו המין. וכן צריך לפרש גם לגירסא שלנו שלא היה לה ואין לה מאותו המין, בניגוד לרישא שהיה לה ויש לה מאותו המין, אלא שלא השגיחה בו ולא טעמה אותו, ועכשיו כשנדרה ערב עליה משום מים גנובים. ועיין מ"ש על גלוסקין, קלוסקין, לעיל ח"א (ברכות), עמ' 66.