תוספתא כפשוטה על פסחים א:יב

149. אחד האוכל ואחד ממחה ושותה. כ"ה בכל הנוסחאות, וכן מעתיק בשם תוספתא פסחים בר"ן יומא פ"ח סי' תתקע"א. וכ"ה בתוספתא כריתות פ"ב ה"ב. ובתוספתא תרומות פ"ז ה"ג: אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 397, ומ"ש להלן.

249-50. אכל וחזר ואכל וכו'. עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 397.

352. כדי שתייה רביעית. וכ"ה ("רביעית") בד, בכי"ע, בכי"ל ובקג"נ. וכ"ה בר"ן הנ"ל, ובס' מנוח על הר"מ ה' שביתת עשור פ"ב ה"ד, ל"ד ע"ב, בשם תוספתא יומא ופסחים. אבל בהשגות הראב"ד פ"י מה' תרומות ה"ג הביא בשם תוספתא פסחים: בכדי אכילת פרס. וכ"ה בכי"ע לעיל תרומות פ"ז ה"ג, וכן מוכח מן הבבלי כריתות י"ג א' שהעיר עליו בהשגות שם. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 398.

453. ואם לאו אין מצטרפין. בד, כי"ע וכי"ל נוסף: כשם שאכילה בכזית כך שתייה בכזית (בד חסרה מלה זו), ואכילה ושתייה אין מצטרפין. וכ"ה בתוספתא תרומות הנ"ל ובמקבילות בתוספתא יומא פ"ד ה"ג, כריתות פ"ב ה"ג. וכנראה שכן נכון, ועיקר ההלכה היא כאן ובכריתות, עיין מ"ש בח"א, עמ' 398. אבל בקג"נ ליתא כ"ז. ובד ובכי"ל נוסף שוב: אכל כזית אפי' מחמשת מינין הרי אלו מצטרפין. אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ואכל כחצי זית אחר, אפילו ממין אחד אין מצטרפין. וכ"ה בתרומות ובכריתות הנ"ל. וכבר העירותי לעיל ח"א, עמ' 399, שעיקר מקום הברייתא הוא כאן, עיין מש"ש. ובכי"ע ובקג"נ חסרה בבא זו.

5חמץ של נכרי מותר אחר הפסח מיד. וכ"ה בד, בכי"ל ובקג"נ. ובכי"ע נשמט בט"ס. ובמשנתנו פ"ב מ"ב: חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ובירושלמי שם רה"ב, כ"ח ע"ד: מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת של גוים, אבל במקום שנהגו לוכל פת של גוים מותר אפילו באכילה. 33 ובה"ג ה' פסחים פ"ב, ד"ו כ"ט סע"ב (ד"ב, עמ' 138): ותנן חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל אסור, ודגוי באכילה נמי שרי, והאי דקתני בהנאה, משום ישראל. וכ"ה בשאילתות צו סי' ע"ה. ומשם בכמה מן הראשונים. ועיין בראשונים שמביא באהצו"י שם, עמ' 24, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 394. ובבבלי הסיקו שמשנתנו כר' שמעון, אבל לר' יהודה חמץ שעבר עליו הפסח אפילו של גוי אסור, עיי"ש כ"ט א'. ולפ"ז הברייתא כאן כר"ש שהלכה כמותו, ועיי"ש ל' א'. ובירושלמי הנ"ל העמידו את משנתנו כר' יהודה, וכר' אחא בר יעקב בבבלי שם, ועיין מ"ש להלן.

654-55. אף של הקדש מותר אחר הפסח מיד. מפני שאמרו: לא יראה לך שאר, רואה אתה של גבוה, 34 ספרי ראה פי' קל"ו, עמ' 188, מכילתא דרשב"י בא, י"ב, ז', עמ' 39, ירושלמי פ"ב ה"ב, כ"ט ע"א, בבלי ה' ב', כ"ג א', כ"ט א'. והואיל ומותר להשהותו בפסח, מותר לאחר הפסח. ובבבלי כ"ט א' מוכח שלא אמרו כן אלא לר"ש (=חכמים לעיל ה"ח, שו' 35), אבל לר' יהודה אף של הקדש אסור. וכן משמע קצת מן התוספתא כאן ששנו אותה בלשון יחידים. אבל בירושלמי (פ"ב ה"ב, כ"ח סע"ד) הנ"ל מוכח שאף לר' יהודה חמץ שלא הוזהר עליו משום בל יראה מותר לאחר הפסח, וכר' יעקב בר אחא בבבלי שחזר בו. 35 וכן סברו בסוגיית חולין, עיין בתוספות כ"ט ב' ד"ה הדר, ובראשונים לחולין ד' רע"ב. ובקג"נ מסיים: סל' פר' א'. ואף בד ובכי"ל מתחיל להלן פרק חדש.