תוספתא כפשוטה על פסחים א:יא

146-47. האוכל קדש חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ואשם ודאי ואשם תלוי. וכ"ה בד. ובכי"ל ובקג"נ חסרות המלים "ואשם תלוי". ובכי"ע חסר "ואשם ודאי". וכן בר"ש תרומות פ"ז מ"א: והכי איתה בתוספת' דפסחי' דתניא קדש חמץ בפסח משלם בשוגג קרן וחומש ואשם תלוי במזיד פטור. וכנראה שהנכון כלפנינו, ותנא זה סובר כר"ע (כריתות פ"ה מ"ב), ושונה שאם מעל בוודאי חייב אשם וודאי, ואם בספק חייב אשם תלוי, וירד לפרש כאן את דיני הקודש גרידא ולא את דיני החמץ בפסח. ובד יש כאן כפילות מוטעית מלעיל, ואיננה גם בכי"ע, בכי"ל ובקג"נ. ובבבלי כ"ט א': דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל, ויש אומרים לא מעל. ועיי"ש בפירש"י. והברייתא שלנו המחייבת את האוכל חמץ של הקדש לשלם, סוברת שאין עוברים על חמץ של הקדש בבל יראה ובל ימצא, 30 כמפורש להלן בסוף פירקין ובמקבילות. ומותר להשהותו עד לאחר הפסח ומותר אח"כ באכילה, וממילא יש לו דמים, 31 ועיין מ"ש במאירי כ"ט א' (34 ע"ב) סד"ה ומאחר, ומ"ש באו"ש פ"א מה' חמץ ומצה ה"ג. מה שאין כן בתרומת חמץ שחייב לבערה ולשורפה, ואינה שוה כלום. ובבבלי לא חילקו בין שוגג למזיד, וברש"י ובתוספות פירשוה בשוגג (כפי שמוכח מן הלשון "מעל"), ובר"ש תרומות פ"ז מ"א פירשה במזיד (והלשון "מעל" לאו דוקא), ומתוך פירושי הבבלי בברייתא שם מוכח שלא הבדילו בזה בין שוגג למזיד, עיי"ש.

247. במזיד פטור. תנא זה סובר כחכמים 32 תוספתא זבחים פי"ב סהי"ז, כריתות פ"א סה"ה בבלי כאן ל"ג רע"א ומקבילות. שהמזיד במעילה באזהרה, ולוקה. ולפיכך אינו משלם. ועיין בבבלי כ"ט א'.

347-48. במי דברים אמורים בקודש שהפרישו חמץ קודם הפסח וכו'. בירושלמי פ"ב ה"ב, כ"ט ע"א, מחלק בין הקדישו קודם [זמן] ביעורו ובין הקדישו לאחריו. ולעיל שם פ"א סה"ד, כ"ז ע"ד, נחלקו אמוראים מה דינו אם הקדישו בשעה חמישית לר' יהודה.