תוספתא כפשוטה על פסחים א:ה

118. שורפין תרומה תלויה טמאה וטהורה כאחד דברי ר' מאיר. במשנתנו פ"א מ"ו: ר' חנניה סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה, אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו (כלומר, שהרי בין כך ובין כך שניהם עומדים לשריפה) וכו', א"ר מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. א"ל ר' יוסי אינה היא המדה. ומודים ר' אליעזר ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה, שר' אליעזר אומר תשרף זו לעצמה וזו לעצמה, ור' יהושע אומר שתיהן כאחת. ובתוספתא תרומות פ"ז הי"ח שנינו: אין מערבין תלויות זו בזו, אבל מערבין תרומה שניטמאת בולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה. וברייתא זו היא מעין משנת פסחים הנ"ל, ומחלוקת האמוראים במהות וולד הטומאה אפשר להעביר גם לברייתא זו, עיין מ"ש בח"א, עמ' 418. והברייתא בתרומות נסמכת למשנתנו שם (פ"ח מ"ח), למחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע בחבית שנולד לה ספק טומאה (כלומר, תרומה תלויה), שלר' אליעזר נוהג בה כטהורה, ולר' יהושע יכול לגרום לה טומאה, ובמקום פסידא מטמאה בידים, כלהלן שם מ"ט. נמצאנו למדים שעדותו של ר' חנניה סגן הכהנים שבמשנתנו לעניין קדשים הועברה אף לעניין תרומה, ונשנית גם בתרומות. ומטעם זח נחלקו האמוראים בירושלמי (פ"א ה"ח, כ"ז סע"ד ואילך) ובבבלי (ט"ו א') בפירוש "מדבריהם למדנו", אם הכוונה לדברי ר' חנניה סגן הכהנים ור"ע שבמשנת פסחים, או לדברי ר' אליעזר ור' יהושע שבמשנת תרומות (פ"ח מ"ט). ולשיטת ר' יוחנן בירושלמי שם הסובר ש"מדבריהם למדנו" דבוק לרישא שבמשנת פסחים (כלומר, לדברי ר' חנינא סגן הכהנים ור"ע), הסיפא "ומודים ר' אליעזר ור' יהושע" היא משנת ר' שמעון, והוא מכוין למשנת תרומות הנ"ל, כמפורש בתוספתא להלן. ועיין הפירוש בבבלי כ' ב'. ולפי פשוטה דברי ר' מאיר שבתוספתא כאן משלימים את דבריו במשנת פסחים הנ"ל, והכוונה ששורפין כולן יחד בפסח, וכבאור הירושלמי במקומו (רה"ח): מהו בפסח, בארבעה עשר, כלומר בשעת הבעור. ועיין להלן שם בירושלמי ובבבלי ט"ו ב' ומ"ש במה"פ שם ד"ה ר' יוסי ובשי"ק ד"ה הכל. 21 ועיין בתוספות הר"ש י"ד ב' ד"ה ולד (ל"ה סע"ב ואילך). ובבבלי כ' ב': דתניא י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות דברי ר' מאיר וכו'. ועיין לעיל שם י"ג א' ומ"ש להלן פ"ג, שו' 32–33, ד"ה ארבעה עשר. ועיין ר"מ פ"ג מה' חמץ ומצה ה"ד, בכ"מ שם, ומ"ש במעשה רוקח במקומו.

218-19. וחכמים אומ' תלויה בפני עצמה, טהורה בפני עצמה וכו'. בבבלי הנ"ל: ר' יוסי אומר טהורה וכו'.

319-20. אמ' ר' שמעון לא נחלקו וכו'. בבלי הנ"ל. וכן אמרו בירושלמי על משנתנו הנ"ל: הדא דתנינן מודה ר' ליעזר לר' יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. א"ר יוחנן ר' שמעון שנייא, כלומר, ואינה מדברי ר' יוסי, וכמפורש לעיל שם בירושלמי: תניין אינון, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 384. אבל בבבלי הנ"ל פירשו שכל המשנה היא מדברי ר' יוסי, והוא משיב לר' מאיר לפי שיטת ר' שמעון עיי"ש. ועיין גם מ"ש להלן, שו' 22–23, ד"ה אמ' ר' יוסה.

420-21. ששורפין זו בפני עצמה וזו בעצמה. בבבלי הנ"ל מוסיף: על התלויה ועל הטהורה ששורפין. אבל בכ"י ב' שם (לפי דק"ס, עמ' 52, הערה ג'): ועל התלויה ועל הטהורה שאין שורפין, וכן כנראה היה גם לפני רש"י אלא שהגיה, ולפי גירסא זו שנו כאן בדרך לא זו אף זו. ולפי גירסת רש"י קשה כיצד מותר לשרוף את התלויה יחד עם הטהורה לדעת ר' אליעזר, והרי מספק יש לחשוש שמא טמאה היא. ורש"י פירש שם: דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראה כמטמא בידים. ולפי זה הרי בוודאי שמותר לשרוף תלויות זו עם זו, וכתוספתא (תרומות פ"ז הי"ח) מפורש: אין מערבין תלויות זו בזו. ושמא הכוונה שם בתלויות שדעתו להשאל עליהן, אלא שא"כ הרי פשיטא שאין מערבין, ויגיד עליו ריעו, הסיפא שם, שבמערבין על מנת לשרוף עסיקינן, עיי"ש. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגעל שהעיר על התוספתא הנ"ל ולשו"ת הרדב"ז, לשונות הר"מ סי' קמ"ד. והשואל שם דייק שמלשון ר' יוסי לעיל ("שורפין תלויות בפני עצמן") 22 כגי' כ"י ב', עיין דק"ס. משמע שמותר לשרוף תלויה עם תלויה, עיי"ש ברדב"ז. ולכאורה משמע שאף לפניו היתה הגירסא בבבלי שאין שורפין תלויה עם טהורה, שאם לא כן, היה לו לשאול מדברי ר' שמעון, ותירוצו אינו שייך שם.