תוספתא כפשוטה על פסחים י:יא

130-31. אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזין תמרים וקליות. במשנתנו פ"י מ"ח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, 19 והובאה במכילתא בא פי"ח, עמ' 53. ומפרשת התוספתא מהו אפיקומן. ובבבלי קי"ט ב': מאי אפיקומן וכו' ר' יוחנן אמר כגון תמרים קליות ואגוזים. תניא כוותיה דר' יוחנן אין מפטירין אחר הפסח כגון תמרים קליות ואגוזים. ואפשר שהמלים תניא כוותיה וכו' היא הוספה מאוחרת ע"פ התוספתא כאן, ואינה בכ"י ב' של הבבלי, עיין דק"ס, עמ' 383. וכן בערוך ערך אפקומן: ור' יוחנן אמר וכו', וכן מפורש בסוף תוספת פסחים. אבל בכ"י הערוך הגירסא היא: בסוף מסכת פסחים. ועיין דק"ס הנ"ל, הערה א', ובר"ה שם. ובירושלמי פ"י סה"ז, ל"ז ע"ד: ר' יוחנן אמר מיני מתיקה. ולפ"ז פירשו "אפיקומן" שאין גומרין את סעודת הפסח במיני מתיקה, שלא לבטל את טעמו של הפסח. ובירושלמי שם ה"ד: מהו אפיקימון , 20 כגי' כי"ל ועין יעקב, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 521. שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. וכן בבבלי הנ"ל: מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה. ובירושלמי בה"ח פירשו: מיני זמר. וכבר פירשו לנכון שהכוונה היא שלא ינהגו כמנהגי ההוללים בזמן ההוא שהיו מתפרצים אחרי הסעודה לבתים אחרים ומכריחים את בני הבית להצטרף אתם והיו ממשיכים שם את החגיגה, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 521.

231. חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וכו'. כל הברייתא בראבי"ה ח"ב סי' תקכ"ח, עמ' 173, ובהגה"מ ריש נוסח ההגדה. ובחי' מהר"מ חלאווה קי"ח א' (ס"ו ע"ב): והרב ר' יונה ז"ל וכו' ותניא בתוספתא וחייב אדם לדרוש בהלכות הפסח וכו'. ובאבודרהם סדר ליל של פסח (ד"ו שכ"ו), פ"ז סע"א (בשם רבינו יונה): והכי אמרינן בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים וכו'. וכ"ה ברא"ש פ"י סוף סי' ל"ג 21 ושם בטעות: ופירש הר"מ ז"ל, וצ"ל: הר"י ז"ל, כמו שהוא בראשונים הנ"ל. וכ"ה בטור שהבאנו בסמוך בפנים. ובטאו"ח סוף סי' תפ"א, ובקימחא דאבישונה במחזור רומי ח"א, סדר ההגדה, פ"ה ע"ב. וכנראה שרבינו יונה כתב כן מעצמו בדרך באור והרחבה ע"פ לשון ההגדה של פסח. "וביציאת מצרים" לא נזכר בשום נוסח. ועיין מ"ש להלן.

3כל הלילה. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע, בראבי"ה ובהגה"מ הנ"ל חסר, אבל ישנו בשאר הראשונים הנ"ל (בשם רבינו יונה). ובמכילתא סוף בא, עמ' 74: ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמים או של תלמידים שצריכים לעסוק בהלכות הפסח עד חצות 22 כ"ה בכל הנוסחאות. ובכ"י מדרש חכמים "המתוקן" חסר "עד חצות". וכו'. ובפי' הריטב"א על ההגדה (ווילנא תרל"ה, ז' ע"ד): ובמכילתין אמרו ר' אליעזר אומר חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח עד חצות, לפי שהוא סובר שזמן אכילת הפסח וההלל עד שנגאלו, ומסדר ההגדה לא נראה לי כן, אלא כרבנן דאמרי עד עמוד השחר, וכן הלכה, אעפ"כ ראוי להחמיר וכו', ועוד י"ל כי החכמים הללו לאחר שסיימו ד' כוסות האריכו בענין יציאת מצרים. ועיין במכילתא שם פ"ו, עמ' 19, שו' 7.

431-32. אפלו בינו לבין בנו, אפלו בינו לבין עצמו, אפלו בינו לבין תלמידו. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: אפילו בינו לבין עצמו, בינו לבין ביתו, בינו לבין תלמידו. וכ"ה בראבי"ה הנ"ל בכי"א ובהגה"מ הנ"ל. ועיין בבלי קט"ז א' ובמכילתא שהעתקנו לעיל. ובין ביתו פירושו בין אשתו. ובכ"י לונדון של הראבי"ה הנ"ל: בינו לבין בני ביתו וכו', עיין מ"ש לעיל פ"ח ה"י, שו' 48–49, ד"ה שהעלה.