תוספתא כפשוטה על פסחים ב:יא

125-26. נכרי שבא לביתו של ישראל וחמץ בידו וכו'. וכ"ה במכילתא דרשב"י בא י"ב, י"ט, עמ' 23, ובירושלמי פ"ב ה"ב, כ"ח ע"ד. ובבבלי ו' א': ובצק בידו וכו'. וכתב בשבה"ל השלם ריש סי' רט"ז, פ"ט ע"ב: א"ר יצחק בר' קלונימוס זצ"ל וכו' דדוקא נקט בצק, אבל פת מגרשו לחוץ וכו'. 31 ורוב הראשונים חולקים עליו. וכן מוכח מלשון התוספתא כאן והמקבילות במכילתא דרשב"י והירושלמי. ובתשובה לבעל השלמה (לפי ארחות חיים ח"א, ה' חמץ ומצה סי' מ"ה, ע"ב ע"א) כתב: שאפילו רוצה העכו"ם לקנות חמץ ולאכלו בביתו של ישראל מותר, ואפילו על שלחן אחד קרוב להתיר, זה מצה וזה חמץ וכו'. ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סוף סי' קע"ז שחלק עליו. ועיין מ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש בא חי"א, עמ' קס"ג, הערה שצ"ד.

226. הפקידו אצלו חייב לבער. במכילתא דרשב"י הנ"ל: הפקידו לו חייב לבערו, שנא' לא יראה לך שאר, וכפירוש רב פפא בבבלי שם. ופירש"י: הפקידו אצלו וקביל עליה אחריות. ועיין לעיל שם במכילתא דרשב"י.

326-27. ייחד לו בית בפני עצמו אין זקוק לו. המלים "בפני עצמו" חסרות במקבילות. ופירש"י: יחד לו בית. כלומר לא קיבלו עליו אלא אמר ליה הרי הבית לפניך, הנח באחת מן הזויות, אין זקוק לבער. וכתב עליו בב"י טאו"ח סי' ת"מ: ונראה שנזהר שלא לפרש דמיירי בייחד לו קרן זוית דווקא, משום דא"כ הרי הוא חמצו של גוי ברשות גוי לגמרי, וכל כה"ג פשיטא שאינו זקוק לבערו, ומאי אתא לאשמעינן. ובתוספות שם חולקים על רש"י וסוברים שבייחד לו בית אפילו קבל עליו אחריות מותר. ועיין בשאילתות צו סי' ע"ח ובהעמק שאלה שם אות ג'. ולעניין האחריות אם הכוונה גם לפשיעה גרידא, עיין בשאילתות הנ"ל ובהעמק שאלה שם אות ב', בה"ג ד"ו פסחים פ"ב, כ"ח סע"ד, ד"ב, עמ' 135, ה' פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' ח', ובהערה י"ב שם. ועיין שו"ת מהר"מ ב"ב הוצ' מק"נ, עמ' 125, סי' ס"ב, חידושי מהר"מ חלאווה ו' א' ד"ה הפקידו, וטאו"ח סי' ת"א ובאחרונים שם. ומפשוטה של לשון כאן, מכילתא דרשב"י וירושלמי הנ"ל, וכן מירושלמי פ"א ה"ג, כ"ז ע"ג, משמע שייחד לו בית, הכוונה שהגוי ייחד לו בית (דומיא דהפקידו), וכסיגנון משנתנו בב"מ פ"ג מ"ט. ועיין בבלי ביצה מ' א' ובראשונים שם ובירושלמי שם ספ"ה. ועיין בבלי ב"מ ס"ג א', ע"ז ל"א א', ובירושלמי שם פ"ב ה"ג, מ"א ע"ב.