תוספתא כפשוטה על פסחים ב:כ

157. אין יוצאין בחליט ולא בחמעיסה. עיין בשנו"ס. ואפשר שהגירסא שלפנינו נכונה, ויש כאן חם עיסה. 54 כלומר, חמין לתוך קמח, כמפורש לעיל חלה פ"א ה"ב ומקבילות. וכן משמע קצת מלשון התוספתא כאן וחלה הנ"ל ה"א וה"ב ומן המקבילות בירושלמי שאמדו: חלוט (בלי הי"א הידיעה) וכו', המעיסה (=חמעיסה), ולפ"ז אף האות הראשונה היא מן השורש. ובמשנת חלה פ"א מ"ו: המעיסה בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין. החליטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין. וכבר הסיקו בירושלמי ובבבלי ששני תנאים שנו משנה זו, ואין חילוק בין חליטה ומעיסה, והמחייב מחייב בשתיהן והפוטר פוטר בשתיהן, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 791 ואילך. ובתוספתא שם פ"א ה"ב מסיים: וחכמים אומרים אחד זו ואחד זו הנעשת באלפס ובקדרה פטורה, הנעשת בתנור חייבת. וכבר הוכחנו לעיל ח"ב, עמ' 792, שכל המחלוקת היא אם חלט את העיסה ואפאה אח"כ בתנור, אבל אם לא אפאה אח"כ אלא בשלה כ"ע מודי שהיא פטורה, עיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה ולא באסקריטין. ועיין בבעל המאור ובמלחמות לסוגיין ובתוספות ל"ו ב' ד"ה פרט ובס' המכריע סי' ס"ג ומ"ש לעיל ח"ב הנ"ל, ובבלי יבמות מ' א'. ועיין מ"ש להלן פ"ג, שו' 13.

258. ולא בספגנין ולא בדבשנין. בבלי קי"ט ב' בשינוי לשון, עיי"ש. וכן שנינו במשנת חלה (פ"א מ"ד, ועיי"ש מ"ה) שסופגנין פטורין מן החלה, ועיין בספרי זוטא שלח, עמ' 283, ומ"ש לעיל הערה 48. ובמכילתא בא פ"י, עמ' 35, אימעטו כולם מלחם עוני, והחכמים סוברים שם שיוצאין בהם, עיי"ש. ועיין באוה"ג, עמ' 35, סי' צ"ג, ופירש הגאון שאינם לחם. ועיין בשאילתות סוף סי' ע"ז, ובאשכול הוצ' ר"ש אלבק, עמ' 63. ועיין באור כל הסוגייא במאירי ל"ז א' ד"ה כל עיסה וד"ה יש בזו. ולעיל, שו' 51, שנינו בפירוש: יוצאין בספגנין הנעשין באור. וכבר עמדו בירושלמי חלה פ"א ה"א, נ"ז ע"ד, על סתירה זו, ותירץ שם ר' יוחנן, שמשנת חלה הנ"ל, הפוטרת את הסופגנין, מדברת בסופגנין שנעשו בחמה, 55 במאירי 48 סע"א: והוא הדין שהיה יכול להעמידה בדרך בישול, אלא שלא היה בזמנם דדרין (צ"ל: דרכן) של אלו אלא ביבש, או בחמה, או בטיגון. והסתייעו בברייתא הנ"ל. עיין מ"ש לעיל, שו' 51. ואף בבבלי ל"ז א' העמיד ר' יוחנן את משנתנו הנ"ל: והללו שעשאן בחמה. וריש לקיש בירושלמי ובבבלי שם סובר שמעשה אילפס פטורין מן החלה (ואין אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח), והוא מעמיד את הברייתא הנ"ל בשהיה האור הולך מן הצד (והאילפס הוא כתנור) לפי הירושלמי, או שהרתיח ולבסוף הדביק, והאילפס עושה מעשה תנור, כשיטת הבבלי. ובירושלמי חלה שם אמרו: הספגנים טרוקטה. הדובשנים מליגלה. 56 כגירסת הקטע מן הגניזה והראשונים, עיין תרביץ ש"ג, תרצ"ב, עמ' 124. ויפה פירשו המלונים שמליגלה הם חלות שנילושו בדבש ושמן 57 וכן ברימב"ץ חלה שם: מליגאלא, לשון יון דבש וחלב בעיסה וכו'. (μελίγαλα), וטרוקטה הם חלות שהרומיים קראו להם tracta, אבל מהות הטרוקטה לא נתבררה יפה, 58 עיין בבלי ברכות ל"ז ב', ובדק"ס שם, עמ' 205, הע' ו', ובאהצו"י חלה, עמ' 108. ועיין בבאור התלמוד בברכות שם למלה "טרוקנין", אבל ספק גדול הוא אם טרוקנין וטרקטא הם היינו הך. ועיין גם בקדמוניות התלמוד של קרויס (עברית) כ"ב ח"א, עמ' 203 ואילך. והנה מתוך דברי פליניאוס 59 תולדות הטבע סי"ח פכ"ז סי' ק"ו. מוכח שכל החלות שנעשו בצורה שטוחה ומרודדת הן טרוקטה. אבל לעיל שם (סי' ק"ה) הוא אומר שהיו קיימות חלות שקראו להן "מימיות", 60 וקראו להן גם פרתיות, מפני שבאו לרומי מן הפרתיים. משום שהיו שוטחים ומרדדים את העיסה בכח מים, 61 בירושלמי כאן פ"ג ה"ב, ל' ע"א: טרקטה. הורי ר' יצחק מיעבד חד תרי תלתא אסור, אלא אין שזג ידויי במייא. וכפי הנראה בא"י היו מרדדים את העיסה בידים, והיה הבצק נדבק להן, ולפיכך היה צריך לרחוץ את ידיו בנתים. עד שנעשו רכות וחלולות 62 בפיה"מ להר"מ עוקצין פ"ב מ"ט: וכמו זה הפת שחלקיה מלאים נקבים דקים כמו הספוג, וזהו פת ספגניות. כמין איספוגין . 63 .aqua trahitur a tenui et spongeosa inanitate ומאידך גיסא כותב אתינאיוס (חכמי המשתה 113d) שהיו נותנין קצת חלב, שמן, פלפלין ושומן לחלות שהרומאים קוראין להן טרוקטה (τράκτα). ובפיה"מ להר"מ חלה פ"א מ"ד: וסופגנין וכו', ומערבין בהן שמן או דבש, או מתבלין אותן בתבלין וכו'. ולפ"ז אפשר שלא כל הסופגנין היו פטורין מן החלה. ולהלן שם בירושלמי חלה הנ"ל: ר' יוחנן אמר טריקטא חייבת בחלה וכו', ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. ר' שמעון בן לקיש אמר טריקטא אינה חייבת בחלה וכו', ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח וכו'. וברור שם מתוך הסוגייא שהמחלוקת היא משום שטרקטא אינן נאפות בתנור אלא באילפס, והאור הולך תחתיהן (ולא מן הצד), ולריש לקיש אינם כמעשה תנור. ועיין בבבלי ל"ז א'. ולפי ריש לקיש הברייתא שלנו היא כפשוטה, וכולן פטורין משום שאינן מעשה תנור, והברייתא שלעיל היא כשהאור מהלך מן הצד, או כשהרתיח ולבסוף הדביק, וכמו שכתבנו לעיל. ושמא היה אופן אפיית הסופגנין קשור בטיב הסופגנין עצמן. 64 עיין בפיה"מ להר"מ שהעתקנו לעיל סד"ה ובירושלמי. וסופגנין שלא הוסיפו בהן חלב ושמן היתה אפייתן כעין מעשה תנור, ויוצאים בהן בפסח, אע"פ שהיו בעיקרן מאכל עשירים, עיין מ"ש להלן, שו' 60, ד"ה יוצאין בחררה. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

3ולא באסקריטין, אבל ממלא כריסו מהן וכו'. בבבלי קי"ט ב' הנ"ל: הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד וכו'. ובמשנת חלה פ"א מ"ד הנ"ל ובמקבילות נשנית אף חלת המשרת (בנוסחאות מטיפוס א"י: המסרת) בקבוצה זו. ואף במכילתא בא פ"י הנ"ל נשנית חלת המשרת (המסרת) עם המינים הללו. ופירשו בירושלמי חלה שם: והאיסקריטין. חליטין דשוק. וחלת מסרת חליטין דמיי. ובבבלי כאן ל"ז א': מאי חלת המסרת ? אמר ר' יהושע בן לוי, 65 בשאילתות סוף סי' ע"ז: אמר רב יהודה אמר שמואל. זה חלוט של בעלי בתים. ושמא צ"ל אף בירושלמי הנ"ל: חליטין דביי 66 וכן בב"ר פע"ג, ח', עמ' 852: מתי אעשה גם אנכי לביתי, ראובן בעי ביי ושמעון בעי ביי , ועיין בהערות שם. וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ט, כ"ה ע"ד: עלון לחד אתר ואקבלון בחד. כיי יתבון למיכל וכו'. וצ"ל: ואקבלון בחד ביי . יתבון למיכל. וכן מפורש בס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך בתירא, הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' 34: ואתקבלון בחד בית , יתבין וכו'. ברם אף בקטע מן הגניזה בתרביץ ש"ג, עמ' 124, גורס: חליטין דמיי. וכ"ה גם בראשונים, עיין אהצו"י חלה, עמ' 108, וכן גם בריבמ"ץ במקומו ובנוסח הרש"ס (חליטין דמוי) ובראבי"ה ח"ב סי' תכ"א, עמ' 50. (במקום "דמיי"), כלומר חליטין של בית, בניגוד לחליטין דשוק, הקבלה רגילה במקורות (עיין לדוגמא במשנת מעשרות פ"א סמ"ה ועוד), והוא פירוש ר"י בן לוי בבבלי. והנה טיב מעשה משרת (מסרת) מתואר במקרא (ש"ב י"ג, ח' ואילך): ותקח את הבצק ותלוש ותלבב לעיניו (בתרגום שם: ולשת וחלטת לעינוהי) ותבשל את הלבבות. ותקח את המשרת ותצק לפניו וכו'. ובתרגום שם: ונסיבת ית מסריתא ואריקת קדמוהי וכו'. ומכאן שהיו חולטים את הבצק בבלילה רכה, ואח"כ היו מבשלים אותו, ובזה כ"ע מודי שאינו לחם. 67 אבל במכילתא בא פ"י הנ"ל, וכן בירושלמי פ"ב ה"ד, כ"ט סע"ב, מיעטו אף חלת המסרת מלחם עוני דווקא. ובמאירי ל"ז א' (48 ע"א): ובחלת המסרת מיהא לא נחלקו וכו' והראיה שהרי בברייתא שבסוגיא זו (כלומר, הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין עשאן באילפס וכו') שהקשו ממנה לריש לקיש לא הזכירו בה חלת המסרת ולא (צ"ל: אלא) סופגנין ודובשנין ואיסקריטין וכו'. והדברים נכונים אף כלפי התוספתא כאן. ואשר לאיסקריטין (ἐσχαρίτης), הרי מוכח מן המקורות היונים שהיו אופים אותו בכנון (על האש), או מטגנים אותו במחבת בקצת שמן. 68 עיין מה שהביא אתינאיוס בספדו חכמי המשתה ס"ג 115e, בשם גלינוס. ועיי"ש גם 109c ואילך. ובמכילתא בשלח, ויסע פ"ח, עמ' 171: וטעמו כצפיחית בדבש. ר' יהושע אומר כלפס וכעין אסקריטי. 69 ועיין מ"ש Schleusner בתיסווריוס שלו לתרגום השבעים, ערך ἐσχαρίτης. ועיין במכילתא דרשב"י שם, עמ' 115. ובבבלי ל"ז א': הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין, עשאן באילפס חייבין, בחמה פטורין וכו'. ומתוך פירוש הירושלמי הנ"ל אנו רואים שאף את האיסקריטין היו חולטים מתחילה, אלא שאיסקריטין דידן אין עושין אותן במחבת אלא היו אופים אותן בכנון, והיו רגילין לעשות כן האופים למכירה בשוק, חליטין דשוק.

459. ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. וכ"ה בבבלי קי"ט ב' הנ"ל. ופירשו שם שבאחרונה דווקא, כדי שישאר טעם מצה בפיו. ועיין בתוספות שם ק"כ א' ד"ה באחרונה. ועיין גם בבבלי מ' א' וברש"י שם ד"ה באחרונה. ועיין שאילתות צו סי' ע"ו ובהעמק שאלה שם אות ה', אוה"ג, עמ' 129 ואילך. ועיין ר"מ פ"ח מה' חו"מ ה"ט, מדרש שכל טוב בא, עמ' 133, ומ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש חי"ב, עמ' 275.