תוספתא כפשוטה על פסחים ב:ג
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 2:3
Open in the reader →111. מצה של כותיים מותרת וכו'. בבלי גיטין י' א', קידושין ע"ו א', חולין ד' א'. והדברים דבוקים לרישא "אם עשו פסחיהן עם ישראל". ועיין בירושלמי כאן פ"א שהעתקנו לעיל בסמוך.
212. ור' לעזר אוסר. בד: ור' אליעזר אוסר. אבל בכי"ע, כי"ל וקג"נ: ור' אלעזר וכו'. ואף "לעזר" שבכי"ו הוא "אלעזר" (ר' אליעזר=ר' ליעזר). וכ"ה הגירסא הנכונה גם בבבלי הנ"ל, עיין דק"ס חולין, ב' ע"ב, הערה ז', וכן מוכח מתוך הסוגיא בקידושין הנ"ל, עיי"ש ברש"י. ועיין מ"ש לעיל, שו' 10–11, ובירושלמי שביעית שם צ"ל: ר' ליעזר (=אליעזר), כפי שמוכח ממשנתנו שם. ועיין מ"ש להלן.
3לפי שאין פקיעין בדקדוקי מצה. וכ"ה בקג"נ. ובכי"ל: שאין בקיאין בדקדוקי מצה. ובכי"ע: לפי שאינן בדיקדוקי מצה כישר'. ובד: לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצוה . ובבבלי הנ"ל: לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות, ועיין דק"ס חולין הנ"ל, הערה ז'. ואמרו עלה בבבלי חולין הנ"ל: קסבר לא פקיעי (עיין דק"ס שם, הערה ח' והערה ט') בשימור. ומלשון זה משמע לכאורה שר' אלעזר חלק רק על הסיפא, כלומר שאין יוצאין בה בליל ראשון של פסח, מפני שהיא מצה שאינה שמורה כהלכתה. ורש"י כתב שם: קסבר לא בקיאי בשימור לא גרסינן, וטעמו משום חימוץ. ולמאן דגריס לה, הכי מפרש לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ. ויש מפרשים ור"א אוסר לצאת בה ידי חובתו בפסח, ולאו מילתא היא, שאין זה לשון איסור. וכן הכריעו גם שאר מפרשים. וראיה לדבריהם ממס' כותים פ"ב: אם עשו מצה עם ישראל, או שאיחרו יום אחד חמצן מותר. ר' שמעון אוסר מפני שאינם יודעים לשמור מצה כישראל. הרי לך מפורש שהטעם שאין בקיאין בשימור עושה אף את המצה שלהן חמץ, כפירש"י. ואשר לכתיב "פקיעין" "פקיע" במקום בקיאין, בקיאי, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 158, שו' 5.
413-14. כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל. וכ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה בבבלי הנ"ל ובברכות מ"ז ב'. ובכי"ל ובקג"נ: הן בקיאין (בקג"נ: פקיעין) בה הרבה מישראל. ובירושלמי פ"א ה"א, כ"ז ע"ב: תני רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שהכותים נוהגין בה הן מדקדקין בה יתיר מישראל. והסיקו בבבלי בחולין שלרשב"ג העיקר הוא אם החזיקו הכותים במצוה, ואעפ"י שאינה כתובה, ולת"ק אין מאמינים להם אלא בדבר המפורש בתורה. ועיין בס' והזהיר ויקרא, כ' ע"ב, ובתוספות חולין שם ד"ה איכא בינייהו וברמב"ן שם, ובתוספות גיטין י' א' ד"ה אי. ובירושלמי הנ"ל מסיק: אמר ר' שמעון הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהן, אבל עכשיו שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה, חשודין הן ומקולקלין הן. ולעיל דמאי ספ"ה: וכשחזר רבן שמעון בן גמל' ביניהם ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי. אבל עיין מ"ש על הגירסא שם לעיל ח"א, עמ' 263. ועיין מש"ש, עמ' 349. ובבבלי חולין ו' א': והלך ר' אבהו וספר דברים לפני ר' אמי ור' אסי, ולא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים. ועיין בירושלמי ע"ז פ"ה סה"ד, מ"ד ע"ד.