תוספתא כפשוטה על פסחים ג:י

133-34. תרומה טהורה וטמאה מבערין אותן מלפני השבת דברי ר' מאיר. וכ"ה בד, בכי"ל ובקג"נ. ובירושלמי פ"א ה"ח, כ"ח ע"א: והא תני תרומה תלויה טהורה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה, דברי ר' מאיר וכו', וצ"ל שם: תרומה תלויה טמאה וכו', כמפורש להלן שם, כ"ח סע"א, ובמקבילה בתרומות פ"ח ה"ט, מ"ו ע"א וע"ב. אבל הדין דין אמת שאף בטהורה כן, ועיין מ"ש להלן ד"ה וחכמים אומ' בשיטת הירושלמי. ובבבלי כ' ב': ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות דברי ר' מאיר. וכנראה שהכל היא תוספה למשנתנו הנ"ל כבאור לדברי ר"מ, והיינו שאף תרומה טהורה מבערין מלפני השבת. ועיין מ"ש לעיל, שו' 32–33, סד"ה ארבעה עשר. ברם בכי"ע גורס: תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת. וכן מעתיק בס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך זונון הנ"ל. וכן בתוספ' הר"ש משנץ י"ג א' הנ"ל: "והכי תניא בסיפא תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת דברי ר' מאיר. ונראה שזהו טעות סופר. אבל בערב שבת גרסי', דמוצאי שבת פסח הוא". ור' אליעזר ממיץ גרס כאן: תרומה טהורה וטמאה מבערה במוצאי שבת, אלא שהמשיך את המלים "תרומה טהורה" לרישא, והיינו: ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה, וטמאה מבערה וכו'. וכן העתיק בספרו יריאים השלם סוף סי' צ"א, ל"ב ע"ב: ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה. וכן שם בסי' ש"ג, קס"ז ע"ב: ומותר לאפות מצות בערב הפסח, אע"פ שהחמץ קיים, כדתניא בתוספתא וכו' ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה, ה"ה חולין, והאי דקתני תרומה טהורה משום שבעיסת (כ"ה בשבה"ל השלם ובס' האמרכל) תרומה טהורה מיירי, ומתיירא שמא תחמיץ וכו', וסיפא דקתני וטמאה מבערה במוצאי שבת, דברי ר' מאיר, פי' וספק טמאה יניחנה עד מוצאי שבת, שמא יבא אליהו ויטהרנה, 58 עיין בבלי כ' ב' שהבאנו לעיל בפנים. ועיי"ש י"ג א' ובירושלמי פ"ג ה"ו, ל' ע"ב. דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי. ונראה לדחות ראייה זאת, כי שמא בתרומה דוקא תניא וכו'. והובאו דבריו בשבה"ל השלם סי' רי"ג, פ"ח ע"ב, ובס' אמרכל על ה' פסח (סה"י לכבוד מרכס, סוף עמ' ק"ס ואילך). ועיין בהגה"מ פ"ו מה' חו"מ אות ז' הנ"ל. ובס' מעשה רוקח הנ"ל סי' ל"ט: ואופין לו מצה מערב שבת תרומה טהורה וטמאה מבערין כו', האי דנקט תרומה דאיירי בתרומה וה"ה חולין וכו'. וכנראה שהעתיק מס' יריאים, וקיצר את לשונו, ועיין לעיל שם סי' ל"ח. ובמרדכי ספ"א, סי' תקמ"ג הנ"ל כתב: ואופה לו מצה מע"ש. וי"ל דמשבשתא היא מדמסיים עלה תרומה טמאה וטהורה מבערה במ"ש. ולפי גירסא זו בוודאי שאין לפרש כגירסת בעל ס' יריאים, ועיין בהערת ר"א שיף לס' יריאים הנ"ל, הערה כ"ד. ואף כאן גירסת האשכנזים והצרפתים כגירסת כי"ע, עיין לפ"ש תס"ר ח"ב, סוף עמ' 36, עמ' 55 (לנזיר רפ"ו), עמ' 69 (לשו' 5), ועוד. ואין ספק שהנכון כלפנינו, והיא מקויימת ע"י נוסח הדפוסים, כי"ל וקג"נ, הירושלמי והבבלי.

234-35. וחכמים אומ' בזמנן תרומה טהורה וטמאה מבערין בשבת. וכע"ז בד ובס' יחוסי תו"א הנ"ל ערך זונון. ובכי"ל: וחכמים או' בזמנן תרומה טמיאה וטהור' מבערין אותן מלפני השבת דברי. וכנראה שיש כאן הכפלה מוטעית מדברי ר' מאיר. ומכל הגירסאות הנ"ל (שאין שם שום הפסק בין המלה "בזמנן" ובין "תרומה") מוכח שהכל הוא מדברי חכמים. וכן מוכח מגירסת קג"נ שנביא להלן. אבל בכי"ע 59 אלא ששם, וכן בתוספות הר"ש: תרומה טמאה וטהורה. ועיין בגירסת כי"ל. מסיים את ההלכה במלה "בזמנו", ואח"כ מתחילה הלכה חדשה. ולפי גירסא זו יש כאן פיסקא ממשנתנו. ואפשר לפרשה בזמנו בערב שבת בזמנו, כפירוש הירושלמי, עיין מ"ש להלן ד"ה והנה. ואח"כ מתחילה הלכה חדשה: תרומה וכו', ועליה חולק ר' אלעזר בר' צדוק, והתוספתא חולקת על משנתנו הסוברת בשיטתו שחולין נשרפין בזמנן (בערב שבת לשיטת הירושלמי), עיין להלן. 60 ועיין מ"ש ר"ח אפפענהיים בבית תלמוד של ווייס ח"ה, עמ' 326 ואילך, והגיה כאן ביד חזקה. ובתוספ' הר"ש משנץ י"ג א' הנ"ל: וחכמים אומרים חולין בזמנו, תרומה טמאה וטהורה מבערין בשבת וכו'. וכן הגיה הגר"א מדעתו: חולין בזמנן. ולפי גירסא זו הרי בוודאי "בזמנו" פירושו בערב שבת בזמנו, בניגוד לדברי ר' מאיר ששורפין מלפני השבת עם חשיכה. ונראה שבכל הנוסחאות הגירסא "וטמאה" היא באשגרה מן הרישא, ואין מבערין תרומה טמאה בשבת, עיין במשנת ביצה פ"ג מ"ה וברש"י ובתוספות שם כ"ז ב'. ולפי גירסת רוב הנוסחאות שכל הבבא שלנו היא מדברי החכמים, הרי היא מוסיפה על הפיסקא של משנתנו פ"ג מ"ו ("וחכמים אומרים בזמנן") שלא חולין בלבד אלא אף תרומה מתבערת בשבת. ובר"ש משנץ הנ"ל: פי' יאכיל המותר לבהמה, לחיה ולעוף. ועיין בבעל המאור למשנתנו. ברם בקג"נ גורס: וחכמ' אומ' תרומה טהורה וטמיאה מבערין אותן במוצאי יום טוב . וגירסא זו נראית מקורית, אף שהיא לכאורה שיבוש ברור, שהרי תרומה טמאה היא בשריפה, ולמה לא יבערו אותה מערב שבת. אלא שוודאי גמור אין כאן, ואין לבטל לגמרי גירסא של כת"י עתיק מן הגניזה, עיין מ"ש ע"ז להלן. והנה במשנתנו הנ"ל שנינו: ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערים את הכל מלפני השבת, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בזמנן. ר' אלעזר בר' צדוק אומר תרומה מלפני השבת, וחולין בזמנן. ובתוספתא כאן מפורש בדבריו: וחולין בשבת. וכן מוכרח מתוך הברייתא שלהלן (והובאה בבבלי מ"ט א') ש"בזמנן" שבדברי ר"א בר' צדוק שבמשנתנו פירושו "בשבת", וממילא אף ברישא פירושו כן. ברם כבר ראה הגר"י ראזין (צפנת פענח פ"ג מה' חו"מ ה"ג) שהירושלמי פירש את המשנה אחרת, והיינו שר"מ סובר שמבערין את הכל ערב שבת עם חשיכה, וחכמים סוברים שמבער בערב שבת בזמנו, כשם שמבער בערב פסח שחל להיות בחול, כדי שלא לחלוק בערבי פסחים. ור"א בר' צדוק סובר שתרומה שאסור לשורפה ממתין עד לפני חשיכה, אבל חולין מבער בערב שבת בזמנו. וכן מפורש בירושלמי פ"ג ה"ו, ל' ע"ב: כמה דרבן גמליאל (פ"א סמ"ה) מהשני 61 כגירסת שרי"ר, עמ' 108, ובעל המאור בסוגיין, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 424. ועיין גם בחי' מהר"מ חלאווה מ"ט א' סד"ה ארבעה עשר. ולפנינו בירושלמי בטעות: כמה דרבן גמליאל אמר מה שני וכו' אמר מה שני וכו'. בין חולין לתרומה, כן ר' אלעזר בר צדוק מהשני בין חולין לתרומה. הרי לך מפורש שלר"א בר' צדוק מאחרין בשריפת התרומה, כשיטת ר"ג ושורפין אותה בערב שבת עם חשיכה, וחולין שורפין אותן בערב שבת בזמנו, כשאר ערבי פסחים. ולפירוש הבבלי במשנתנו, סובר ר"א בר' צדוק שמקדימין בשריפת התרומה, כפי שמפורש בתוספתא להלן. אבל בירושלמי לא הובאה ברייתא זו כלל. ואם היתה לפניו, אפשר שפירשה שהיא חולקת על משנתנו בשיטת ר"א בר' צדוק. עיין מ"ש לעיל. אלא שהגר"י ראזין לא באר את ריש ההלכה בירושלמי, והיא לכאורה סותרת את דבריו, לפי פירוש המפרשים. אבל לאמיתו של דבר אין משם סתירה לפירוש הנ"ל. וכן שנינו בירושלמי פ"א ה"ח, כ"ח ע"א ובמקבילות (והעתקנו אותו לעיל, שו' 33–34, ד"ה תרומה טהורה): תרומה תלויה טמאה (כצ"ל שם, עיין מ"ש לעיל שם) שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים בזמנה וכו', תיפתר שנולד לה ספק טומאה עם חשיכה. וכן להלן שם: תרומה תלויה טמיאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בזמנה. וישרוף בשחרית (הקושיא היא לר' מאיר). תיפתר שנתעצל ולא שרף, תדע לך שהוא כן, דתני טמאה, לא משנתעצל ולא שרף? אמר ר' אבא מרי אחוה דר' יוסי תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה. הרי לך שלר' מאיר שורפין טהרות תלויות וטמיאות בע"ש עם חשיכה, אם נתעצל ולא שרף מקודם, או אם נולד להן טומאה בע"ש עם חשיכה, אבל לחכמים שורפין את הכל בזמנו דווקא, ואין שורפין תלויות וטמאות בע"ש עם חשיכה, עיין מ"ש להלן. וע"פ זה נבין את דברי הירושלמי הסתומים בפ"ג רה"ו, ל' ע"ב. וכן אמרו שם: אתיא דר' מאיר כר' ליעזר (פ"ג מ"ג) ורובה מן דר' אליעזר, דר' ליעזר אומר שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא, ר' מאיר אומר שלא יבוא לספק בל יראה ובל ימצא. כלומר שר' אליעזר לא התיר לשרוף את החלה הטמאה ביו"ט, אלא בפסח עצמו שכבר הגיע זמן איסורו, ואילו לר' מאיר שורפין הכל, ואפילו תלויה וטמאה בע"ש עם חשיכה, ואפילו המדורה הולכת ובוערת בשבת (עיין להלן), אעפ"י שעדיין לא הגיע זמן איסורו. וממשיך הירושלמי: אתיא דרבנין (כלומר, שאוסרין לשרוף תלויות וטמאות בע"ש עם חשיכה) כר' יושוע (בפ"ג מ"ג), ורובה מר' יושוע, דר' יושוע אומר אין שורפין את הקדשים ביום טוב, 62 עיין מ"ש לעיל שבת פ"ב, הע' 3. ורבנין אמרין אפילו בחול אין שורפין את הקדשים. ויפה העיר בס' ניר שהכוונה לירושלמי שבת פ"ב רה"ב, ז' ע"ג: אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים, והיא דליקה והולכת בשבת וכו', בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה, נעשית היא מאיליה, ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. ולפיכך שורפים את הכל בערב שבת בזמנו, ואף תרומה טהורה בכלל, מפני שסופה ליאסר, ואין אנו מוזהרים עליה. וע"פ זה תתבאר גם הבבא שלפנינו לפי קג"נ, וחכמים הללו סוברים שאסור לשרוף תרומה טהורה לפני שהגיע זמן איסור חמץ, ובערב פסח שהל להיות בשבת, אין לשרוף אותה בערב שבת כלל, וכן תרומה שנטמאה בערב שבת עם חשיכה, אין לשרוף אותה, משום שהיא דליקה והולכת בשבת, ומניחין אותה למוצאי יום טוב, ואינו עובר עליה, מפני שאסור לו לבערה, ובכגון דא "לא זהו חמץ שמוזהרין עליו", עיין מ"ש לעיל ה"ז, שו' 20–21, ד"ה ברם בירושלמי.