תוספתא כפשוטה על פסחים ג:ח

126. וחכמים אומ' שלש נשים עסיקות בבצק וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ד.

227. ואחת מקטפת. במשנתנו הנ"ל: ואחת עורכת. וברש"י מ"ח ב' ד"ה תנא: כשהיא מקטפת, דהיינו עריכה. וברש"י ב"מ פ"ט א': והמקטף. עורך וטח פניה. ובמקום שלא נכנסו חכמים לפירוט העריכה שנו קיטוף במקום עריכה. עיין להלן ב"מ פ"ח ה"ז, 32 וכ"ה במקבילות בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ו, נ' ע"א, ב"מ פ"ז סה"ב, י"א ע"ב, בבלי שם פ"ט א'. ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב, י"ג ע"ג, שקלים רפ"ה, מ"ח סע"ג ועוד. אבל בוודאי שהן שתי מלאכות מיוחדות, עיין להלן מנחות פ"ז הי"ג ובבלי שם נ"ה ב'. ועיין ירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' ע"ב.

3לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה וכו'. וכ"ה בבבלי מ"ח ב', ופירושה: האשה שהיתה לשה היא מקטפת ואחרת לשה וכו'. ובירושלמי פ"ג ה"ד, ל' ע"ב: תני ר' הושעיה ואחרת באה ולשה תחתיהן.

429. כמה היא שיעור העיסה וכו'. ר"ן פ"ג סי' תשמ"ח בשם התוספתא, ועיין להלן. ירושלמי פ"ג ה"ד, ל"ד ע"א, בבלי מ"ח א'. ולעיל שם שנו: בחטים קביים, ובשעורים שלשת קבים, והעמידוה בחטים ושעורים טובות (שמנות). ועיין להלן.

531. וכל זמן שהאשה עסוקה בו אינו בא לידי חמוץ. עיין לעיל, שו' 28–29, ובבלי מ"ח ב'. ובר"ן הנ"ל (לעיל שם) הוכיח מכאן כשיטת הר"מ פ"ה מה' חו"מ הי"ג שכל זמן שהוא עוסק בבצק אפילו כל היום אינו בא לידי חימוץ (וכ"ה בפיה"מ פ"ג סמ"ד), שהרי התוספתא חוזרת כאן שוב על הדין שהעיסוק מעכב את החימוץ, בלי הקשר של שלש נשים, אלא ביחס לגודל העיסה. וכ"ה ביבין שמועה להרשב"ץ, ל' ע"ד, וכנראה שאב מן הר"ן. ברם יש שפסקו שדווקא כשיעור שלש נשים ששנינו לעיל התירו, ובלבד שתהא אחת לשה ואחת עורכת וכו', אבל לא יותר מכאן, עיין בר"ן שם ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' קכ"ד, 33 כנראה שהחכם השואל החמיר כשיטת רב סעדיה שהביא הרי"ץ גיאת בה' פסחים, עמ' צ"ה, שכל שלש הנשים עוסקות בבצק אחד, כלומר שאינן מפסיקות כלל מלהתעסק בבצק. ועיין רא"ש פ"ג סי' ו', בשם דעת הגאונים. והדברים דבוקים לבבא של שלש נשים, 34 וכן משמע מסוגיית הירושלמי שם שמסמיכה את שיעור העיסה לשלש נשים. ואין כאן אלא חזרה על הבבא שלעיל, שו' 28–29. ומן הריא"ז (לפי שלטה"ג פ"ג במקומו) וכן משבה"ל השלם סוף סי' רי"א (עמ' 172) משמע שאין עיסוק מועיל אלא כשיעור מהלך ארבעת מיל, 35 ביבין שמועה להרשב"ץ, ל' ע"ד: וכן י"א שאפילו עוסקת בבצק אין להתיר שהייה אלא כשיעור מיל. וברא"ש הנ"ל (לעיל הע' 33) וכן בר"ן הנ"ל (בפנים, שו' 29) נתנו שיעור זה במתעסק בבצק שהוא יותר מכשיעור. ועיין מאירי מ"ה סע"א, 63 ע"א. ופירשו כן את הירושלמי בפ"ג סה"ב, ל' ע"א. וכנראה שכן היא שיטת רב נטרונאי (עיין אוה"ג, עמ' 55) שכתב: בצק החרש וכו', כך פירושו, בצק שלא החמיץ כל צורכו ונעשה כחרש וכו', ואמרינן (מ"ו א') אמ' ר' אבהו אמ' ר' שמע' בן לקיש כי בעינן שיעור מיל לבצק החרש, אבל לגבל שגובלין את העיסה תחילה, עד מתי ניקרית חמץ וחיב עלי' אוכליה, 36 רוב הקדמונים, כגון רב האיי גאון (עיין אוה"ג ברכות, הפירושים, עמ' 16; פסחים, הפירושים, עמ' 146), הר"ח, רש"י ועוד פירשו ל"גבל" - לגבל שעושה עיסתו בטהרה, ואינו עניין כלל לחמץ בפסח. וכן מוכח בירושלמי ברכות פ"ח ה"ב, י"ב ע"א, ובחלה פ"ב ה"ג, נ"ח ע"ג. כדי שיהלך ד' מילין משעת גבולה ועד שעת אכילתה (צ"ל: אפייתה). וכע"ז בס' האשכול ח"א, הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 108. ויפה העיר רב"מ לוין 37 אוה"ג ברכות הנ"ל (בהע' 36), סוף הע' ד'. על ה"ג ד"ב, עמ' 36: פירוש לגבל, עד כדי הילוך ארבעת מילין משעת גיבול לשעת אפיה וכו'. והגאון חילק בין בצק החרש שנאסר בשיעור כדי מהלך מיל, אפילו לא נתעסק בו, ובין בצק רגיל שאף הוא נאסר בשיעור מהלך ד' מילין, אפילו נתעסק בגבולו כל הזמן. שוב הוכיח מכאן בר"ן הנ"ל שם שבבצק יותר מכשיעור לא מהני עיסוק, ועיין ברא"ש פ"ה סי' ו' הנ"ל בשם רבינו יונה. ובר"מ פ"ה מה' חו"מ הי"ח כתב: ומותר ללוש לתרנגולין מורסין וכו', וכל זמן שהן מנקרין בו, או שהוא מהפך בידו אינו מחמיץ. ובס' מנוח שם, ט"ז ע"א: לפי שכיון שהן מנקרין שם הוי כאשה עוסקת בבצק שאינו בא לידי חימוץ, והאי מילתא איתא בתוספתא וכו', וכן נראה מלשון הרב שכתב למעלה (ומניחין לפני התרנגולין) כדכתבי' ע"כ מן התוספתא. ולכאורה נראה שהמלים שהקפתי הן ט"ס, והרב כיוון לתוספתא שלפנינו. ועיין גם בס' המכתם, עמ' 409. ברם גם במאירי, ל"ט ב' (51 ע"א) ד"ה אירע, מעתיק את לשון הר"מ הנ"ל, ומסיים: וכן היא בתוספתא. והמאירי בוודאי לא כיוון לתוספתא כאן, שהרי הרב טרח הרבה (מ"ח ב', 70 ע"א) להביא ראייה לשיטת הר"מ בפ"ה מה' הו"מ הי"ג הנ"ל, ולא העיר כלל על התוספתא כאן. ושמא העתיק מס' המנוח, עיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 28, ומ"ש ילינק בקונטרס הרמב"ם, עמ' 18. וצ"ע.

631-32. ר' נתן אומ' משם ר' ליעזר חלוף הדברים. וכ"ה בבבלי מ"ח א'. ובירושלמי פ"ג ה"ד, ל' ע"ב: אית תניי תני בחטין ארבעת קבין ובשעורין שלשת קבין, ועיי"ש שפירשו שאין מחלוקת ביניהם (עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 423), כלומר, בין הת"ק ור' אליעזר, ובבבלי הנ"ל תירצו כע"ז על הסתירה שבין שתי הברייתות, עיי"ש.