תוספתא כפשוטה על פסחים ד:יג

180. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הלל הזקן וכו'. ירושלמי פ"ו ה"א, ל"ג ע"א, בבלי ס"ו א'. ועיין בס' והזהיר משפטים, ל"ח ע"ב. ומן התוספתא והירושלמי משמע שכל המשא והמתן היה בערב הפסח, אבל בבבלי מוכח שהיה בי"ג ניסן, בערב שבת, עיין מ"ש להלן, שו' 92, ד"ה מה עשו ישראל. ובירושלמי ובבבלי שם בהרחבת דברים, ומוכח שם שעדיין לא הכירו את הלל הזקן, וחקרו אם יש שם מי שיודע את ההלכה. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 206, ועמ' 467. ועיין מ"ש להלן, שו' 93–94, ד"ה בו ביום, ולהלן הערה 50.

282. הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה וכו'. בבבלי הנ"ל: והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה וכו'. ובירושלמי הנ"ל: והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אית תניי תני מאה. אית תניי תני מאתים, אית תניי תני שלש מאות. מאן דאמר מאה, תמידין. מאן דאמר מאתים, תמידין ומוספי שבתות. מאן דאמר שלש מאות, תמידין ומוספי שבתות, של ימים טובים ושל ראשי חדשים, ושל מועדות. ולהלן סנהדרין ספ"ז: אילו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני פתירה. ועיין מ"ש בתס"ר שם, עמ' 159.

383. חברו עליו כל העזרה. כלומר, נטפלו לו, מפני שלא הסכימו לו. וכן להלן חגיגה פ"ב הי"א (ומקבילות): חברו עליו תלמידי בית שמאי. וכן בירושלמי יבמות ספ"ח, ט' סע"ד: וחברו עליו חבורה (ועיין בבלי שם פ"ד א'), דמאי ספ"א, כ"ב ע"ב: נחת עולא לתמן, ואמרה בשם ר' יוחנן וחברון עלוי, התיב רב ששת והא מתניתא פליגא וכו'. ועיין גם ב"ב י"א א', חולין ו' ב'. ובירושלמי כאן הנ"ל: אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת.

483-84. אמ' להם תמיד קרבן צבור, ופסח קרבן צבור, מה תמיד קרבן צבור וכו'. וכע"ז בירושלמי הנ"ל. ובבבלי ליתא. ובתוספ' רי"ד ס"ד א' סד"ה ננעלו: שגם הפסח קרבן ציבור הוא, וטעון תקיעה. ומלשון התוספתא אין ראיה, ואפשר שקורא לו קרבן ציבור, משום דאתא בכנופיא, עיין בבלי יומא נ"א א', פסחים ע' ב' ובתוספות שם ד"ה הא ודאי (א' וב').