תוספתא כפשוטה על פסחים ד:ז
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 4:7
Open in the reader →150. השוחט את הפסח לאוכלו בארבעה עשר כשר. לאוכלו נא וכו'. ברייתא זו לא הובאה בשום מקום, כפי שהעיר בח"ד. והיא שונה שאעפ"י שחשב לאכול את הפסח באופן שאינו יוצא בו ידי חובתו, והרי עיקר הפסח בא לאכילה, אין דינו כשוחטו שלא לאוכליו, וכשר. ובחשב לאוכלו בארבעה עשר לפני הלילה, בוודאי שאין כאן מחשבת פגול, שאין פגול אלא על זמן שהקרבן נעשה בו נותר, כפי שמוכח במקרא שאנו לומדים ממנו פגול (ויקרא ז, י"ח). והנה התוספתא לא הזכירה כאן "חי", עיין מ"ש ע"ז להלן פ"ו ה"י, שו' 53, ד"ה אכל ממנו כזית נא.
251. השוחט את הפסח על בני חבורה וכו'. לעיל תרומות פ"ב ה"ג. והביאה מכאן באו"ז ה' פסחים סי' רכ"ג, ח"ב נ"ד ע"א, ופסקה הר"מ בפ"ד מה' קרבן פסח ה"א. ובמאירי גיטין נ"ד ב' הביא כלשון הר"מ הנ"ל בשם ברייתא בפסחים. ולא היתה לפניו שום גירסא אחרת כאן, אלא העתיק את לשון הר"מ ופתח בשם המקור, כרגיל אצלו, עיין מ"ש על כ"ז בח"א, עמ' 309, ולעיל שם.
352-53. עד שלא יתחילו בו נאמן. משיתחילו בו אין נאמן. באו"ז הנ"ל: אע"ג דלא איתבריר לי פי' יתחילו ולא יתחילו, אם התחלת אכילה או התחלת זריקה, מ"מ הא קתני בהדיא לר' יהודה דקודם שיתחילו נאמן. ואי פירוש הברייתא שאומר ששחטו שלא לשמו במתכוין ובעוקר אתמה האיך נאמן וכו', דמתחילה אסור לשחוט שלא לשמה, מעתה איך יהא נאמן לומר ששחט פסח זה שלא לשמו ולהשים עצמו רשע (עיין זבחים כ"ט ב') וכו', דאין נראה כלל לומר, כגון שאומר שסבור היה שמותר לשחוט פסח שלא לשמו. אלא נראה בעיני דפירוש הברייתא בטועה, באומר כסבור הייתי [שהוא] שלמים, ושחטתיו לשם שלמים, איידי דטריד איחלף לו 27 דברי רבינו קשים, שהרי בוודאי שחטו כדינו, אחר תמיד של בין הערבים, וכיצד טעה שלא בפשיעה לחשוב שהוא שלמים. ולא עוד אם טעה ולא עבר עבירה, ועדיין לא התחילו, למה אינו נאמן לת"ק, והרי אמרו בפירוש בתוספתא תרומות לעיל שם: היה מקריב עמו זבחים ואמ' לו נתפגלו, היה עושה עמו טהרות ואמ' לו נטמאו, לא נחשדו ישראל על כך, כלומר, לא נחשדו ישראל שישרפו טהרות על פיהם, ושיקריבו על פיהם חולין בעזרה, כשיקריבו קרבן אחר. ועיין בבלי גיטין נ"ד ב'. ובעל כרחינו אנו אומרים שת"ק סובר שבנידן דידן שהוא אומר שעבר על לאו ושחטו בעצמו שלא לשמו אינו נאמן משום שמשים עצמו רשע. ומיהו אפשר שאם אמר ששחטו שלא לשמו אלא לשם חולין שאינו נפסל (עיין זבחים מ"ו סע"ב, וכפשוטן של סוגיות שאין חילוק בזה בין חטאת ופסח), ולא עבר על לאו (עיין ר"מ רפי"ח מה' פסולי המוקדשין), נאמן לת"ק, וצריכים פסח אחר. ואף לשיטת הר"מ (פט"ו שם הי"א) שפסח שזבחו לשם חולין פסול יש לשאול מה דינו באומר ששחטו ע"מ לזרוק דמו שלא לאוכליו לשיטת הר"מ פ"ב מה' קרבן פסח סה"ו (עיין מ"ש לעיל הע' 15 ). ועיין בסוף הפתיחה בקרן אורה לזבחים. וכו', ופסק רבינו דעקירה בטעות שמה עקירה, עיי"ש. וכבר תמה ע"ז הגרי"ש נאטהנזאהן בהסכמתו לאו"ז ח"א, עמ' 4, שהרי אנו פוסקים שעקירה בטעות לאו שמה עקירה, כמפורש בתוספתא זבחים שהביאה באו"ז עצמו להלן שם. וכבר הראינו לעיל בח"א, עמ' 309, שר' יהודה לא שנה בבבא זו "לא נחשדו ישראל על כך", כמו ששנה בשתי הבבות שלעיל שם בתרומות, ומשמע מן העניין שנחשד ונחשד, ומשים עצמו רשע (או לכל הפחות פושע), והוא נאמן לר' יהודה, משום שכל זמן שנמצא ברשותו, כלומר, כל זמן שלא התחילו לאכול, נאמן, עיין מ"ש בח"א שם.
453. משיתחילו בו אין נאמן. כלומר, ועכשיו הוא מעיד שבני החבורה אכלו מפסח פסול, הרי כבר יצא הפסח מרשותו, ואינו נאמן אף לשיריים, ויכולים לגמור, עיין מ"ש בח"א, עמ' 309.