תוספתא כפשוטה על פסחים ו:ב

16-7. היו חציין טהורין וחציין טמאין. הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני. וסובר תנא זה שמחצה על מחצה אינו כרוב, ולפיכך טהורין עושין את הראשון כדין, שהרי אין כאן רוב טמאין, וטמאין עושין את השני שהרי אינם כרוב שלא ידחו לפסח שני, והוא כלישנא קמא דרב כהנא בבבלי ע"ט סע"א, וסייעו לו (שם ע"ט ב') מברייתא זו. ובירושלמי פ"ז ה"ו, ל"ד ע"ג, הביא ברייתא זו, וסיימו בה: דברי ר' מאיר, ופירש ר' יוסה להלן שם כדברי רב כהנא שבבבלי הנ"ל.

27-8. היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה. בבבלי ע"ט סע"ב: היו טמאין עודפין על הטהורין אפי' אחד יעשו בטומאה לפי שאין קרבן ציבור חלוק, ולא נזכרו שם דברי ר' יהודה. וכן בירושלמי פ"ז ה"ו, ל"ד ע"ג: על דעתיה דר' יודה ההן מחצה על מחצה מה את עבד ליה? מטמאין אחד בשרץ וכו', אתיא כמאן דאמר היחיד מכריע על הטומאה. ולפי התוספתא ר' יהודה בעצמו סובר כן. ובירושלמי פ"ח ה"ז, ל"ו ע"א: טעמא דר' יודה (כלומר, שסובר במשנה ז' שם שאין שוחטין את הפסח על היחיד) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. מה מקיים ר' יוסי (הסובר שם ששוחטין את הפסח על היחיד) טעמא דר' יודא? פתר לה כר' אלעזר בן מתיה, דתני ר' אלעזר אומ' יכול יהא היחיד מכריע על הטומאה וכו'. ומכאן שלפי ר' יהודה שדורש "לא תוכל לזבח את הפסח באחד" שאין שוחטין על היחיד, אין לו יסוד לסבור שאין היחיד מכריע את הפסח, וכשיטתו בתוספתא כאן. ועיין ספרי ראה פיס' קל"ב, מכילתא דרשב"י בא י"ב, ד', עמ' 10, ובבלי צ"א א'. ועיין להלן.

38-9. ר' אלעזר בן מתתיה אומר אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה. בספרי הנ"ל: 4 ברוב הנוסחאות, עיין בשנו"ס בהוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 190. ר' אלעזר בן מתתיה אומר לפי שמצינו שהצבור עושים פסח בטומאה בזמן שרובם טמאים, יכול יהא יחיד מכריע את הערלה , 5 בכ"י לונדון בספרי שם: מכריע את העולה , ובכ"י אוקספורד: את הציבור. ובתשב"ץ ח"ג סי' ק"כ: "מה שאמרו בספרי וכו', יכול יהא יחיד מכריע את הערלה וכו', אבל היא משובשת, ובספרים שלנו כתוב מכריע את העולם ". וברור שהגירסא "העולם" הוא תיקון ע"פ הבבלי שגרסו שם "הציבור", וכבר הראיתי בירושלמי כפשוטו, עמ' 504, שעולם במשמעות ציבור הוא בעברית של בבל גרידא, ולא מצאנו דוגמתו בעברית של א"י. ובמדרש הגדול בא י"ב, מ"ח, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' רכ"ד: וכל ערל לא יאכל בו, לפי שמצינו שהצבור עושין פסח בטומאה בזמן שרובן טמאין, יכול יהא יחיד מכריע את הערלה, ת"ל וכל ערל לא יאכל בו. והדברים אינם מובנים כלל. והר"א פינקלשטין בספרי (שהזכרנו בפנים) משער שבעל מה"ג העביר את הדברים מן הספרי לשמות (מפני שגרס שם "את הערלה", כברוב הנוסחאות), ואין הברייתא ממכילתא דרשב"י. וקצת ראייה לדבריו שבמה"ג לדברים דלג על ברייתא זו של הספרי. תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד. ובירושלמי הנ"ל: מכריע על הטומאה וכו' (וכ"ה גם בפ"ז ה"ו, ל"ד ע"ג). ובבבלי ע"ט סע"ב הנ"ל: אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה וכו'.

410-11. ר' שמעון או' היו חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן, והטמאין עושין לעצמן וכו'. וכן מוכח בבבלי פ' א' שר' שמעון סובר כן. ובירושלמי פ"ז ה"ו, ל"ד ע"ג, גורס: ר' יהודה אומר הטהורין עושין לעצמן וכו', וכבר הראיתי בירושלמי כפשוטו, עמ' 485, שמתוך המשך דברי הירושלמי ברור שיש כאן ט"ס, וצ"ל שם: ר' שמעון אומר וכו', כלפנינו בתוספתא.

511-12. אמרו לו אין חולקין את הצבור, אלא או כלן עושין בטהרה וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: אמרו לו אין הפסח בא חציין, אלא או כולם יעשו בטהרה וכו'. ובבבלי הנ"ל: ר' יהודה אומר וכו' יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק. והוא כדעתיה במשנת מנחות פ"ב מ"ב, ועיי"ש בבבלי ט"ו א'. ובירושלמי הנ"ל: מנו אמרו לו כר' יודה דתנינן וכו'. אבל בכי"ל שם ובקטעי הגניזה (סה"י לכבוד מרכס, סוף עמ' רע"ב ואילך): מנו אמרו לו ר' מאיר, מחלפה שטתיה דר' יודה (צ"ל: דר' מאיר) דתנינן וכו'. ועיין מ"ש על כל זה בירושלמי כפשוטו, עמ' 485 ואילך. ועיין בבלי כאן ע"ט סע"ב, וע"ט א'.