תוספתא כפשוטה על פסחים ז:יג

160-61. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראתה הרי זה אין אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני וכו'. בבלי פ' סע"א, וגרסו שם ר' יוסי (סתם), וכ"ה סובר (שם פ"א א') אף בזב בעל שתי ראייות ששחטו עליו בשביעי שלו, ופירשו שם שר' יוסי סובר שמכאן ולהבא הם טמאים, ולפי זה חולק ר' יוסי על הברייתא שלעיל בסמוך ולעיל, שו' 46 ואילך, וסובר שהיו טהורים וודאי אם ראו זיבה לאחר זריקה, ואפילו זבה ביום שני, וזב ביום שביעי. ועיין ר"מ פ"ו מה' קרבן פסח ה"ג ובהר המריה שם אות ו'. ועיין בקרן אורה נזיר ט"ז א'.

262-63. אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אין אוכל וחייב לעשות פסח שני. במשנתנו פ"ח מ"ח: אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, ואעפ"י שעכשיו אינו ראוי, אבל הרי בלילה יהא ראוי ושוחטין עליו. ומוסיפה הברייתא, אבל ערל ישראל שבדעתו לימול אחרי הזריקה, אינו אוכל וחייב לעשות פסח שני. ועיין בתוספות ס"ט ב' ד"ה האי, ומ"ש באו"ש פ"ב מה' קרבן פסח ה"ו, ד"ה ונקדים. ובירושלמי פ"ח ה"ו, ל"ו ע"א: ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו, 32 כלומר, זורקין עליו את דם הפסח, עיין לעיל שם פ"ה ה"ו, ל"ב ע"ג. והלשון "מזין" הוא באשגרה מלהלן שם ספ"ח, ל"ו ע"ב. ולא הוינן אמרין כלום. תנא ר' סימון בר זיבדי קומי ר' הילא, נאמר כאן ואז יקרב לעשותו, ונאמר להלן אז יאכל בו, מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה, אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה. ועיין מכילתא דרשב"י י"ב, מ"ד, עמ' 36. ועיין בתוספ' רי"ד ס"ט א' ד"ה איתיביה, י"ח ע"ג (מן הספר), ומ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש חי"ב, עמ' 189. ובירושלמי הפירוש הוא שרצו לומר שימול אחר זריקה ויאכל לערב, ואפילו מחוסר מעשה בגופו, נקרא חזי לאכילה, ופשטו מן הברייתא שאין זורקין עליו, וחייב בפסח שני, כמפורש בתוספתא כאן.