תוספתא כפשוטה על פסחים ז:ח
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 7:8
Open in the reader →133-34. בני חבורה שרצו להמנות אחרים על חלקן וכו'. המסדר חוזר על הברייתות ששנה כבר לעיל, כדי להשמיע לנו שהמעות שקבלו בני החבורה (או שקבל היחיד) הן חולין, ויכול להשתמש בהן, ולהמנות על פסח אחר בחנם או בכסף אחר, ועיין בירושלמי פ"ח ה"ג, ל"ד רע"א, ובבלי פ"ט סע"ב. ועיין במחלוקת של החכמים ורבי במכילתא דרשב"י, סוף עמ' 9, ובבבלי צ' א', ובמחלוקת רבה ור' זירא שם. וכשם שהלכה זו נוהגת במוסיפים, ומוכרים חלק מחלקם, כן היא נוהגת במוכרים את כל חלקם, וכן הדין ביחיד שמוכר חלק מחלקו, או כל חלקו.
237. הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין וכו'. כלומר. כשם שמותר להמנות אחרים על הפסח ואין כאן משום מכירת קדשיו, אף בחגיגה כן. ובבבלי פ"ט ב': ת"ר הממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין. ועיין להלן שם צ' א', ובדק"ס, עמ' 277, הערה ש', אבל הדין דין אמת גם לגבי חגיגה, ואף שאין הלכה כבן תימא הסובר שאין החגיגה נאכלת אלא למנוייה (בבלי ע' א'). מ"מ מותר להמנות עליה והמעות חולין, 15 מלשון רש"י פ"ט ב' ד"ה ועל חגיגתו ("לכל המנויין") משמע קצת שהנמנין על הפסח נמנין אף על החגיגה. כנראה, משום תנאי בית דין (עיין ירושלמי פ"ח רה"ג, ל"ו רע"א), ואין דינה לעניין זה כשלמים, עיין להלן.
338-39. המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום. המעות גזל ביד בעלים. ואין צריך לומר בחטאת ואשם. בבבלי פ"ט ב' הנ"ל: והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום, ומעות כל שהן יפלו לנדבה. ופירש רבא שם שהוא קנסא, וקנסו ללוקח בכל הדמים שנתן (אפילו יותר משוויו של קרבן), שאין חוזרין ללוקח אלא יפלו לנדבה. והתוספתא סתמה את דבריה, ולא שנתה אלא את עיקר הדין שהמוכר לא קנה את הדמים, משום שאין כאן מכירה. ומכל שכן במוכר חטאתו ואשמו שלא עשה כלום, שהרי אף הבעלים עצמם אינם יכולים להקריבם על חטא אחר שלא הופרשו עליו, עיין כריתות פ"ו מ"ז. ועיין בתוספות ב"ק ס"ו ב' ד"ה דגזל ובתוספות הר"ש משנץ כאן צ' א' סד"ה כי פליגי, ומה שהאריך בזה בזהב שבא שם, שמ"ח סע"ב ואילך, ועיי"ש שמ"ט רע"א (וכדבריו מפורש בתוספתא כאן), ועיי"ש ש"נ ע"ב ואילך. ועיין בקצות החושן סי' ת"ו ומ"ש הגרא"ד לאפ בזבחי אפרים לזבחים ז' א'.