תוספתא כפשוטה על פסחים ז:ט

139-40. בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין. במאירי פ"א ב' (130 ע"א): ובברייתא יתבאר שדבריהם אילו (כלומר, משנתנו פ"ז מ"ט: נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף וכו') בנטמאו כל בני החבורה, אבל אם נטמאו או מתו מקצתם, אם לא התחילו הטהורים עדיין לאכול [זכו הטהורים בחלק הטמאים. אבל אם התחילו כולן לאכול] לא זכו הטהורים בחלק הטמאים, אלא אוכלים חלקם, וחלק הטמאים ישרף, וכך היא בתלמוד המערב (ספ"ז, ל"ה ע"ג). ועיין ר"מ פ"ד מה' קרבן פסח ה"ג ובכ"מ שם. והברייתא נסדרה כאן, משום שאנו עסוקים בהעברת החלקים של בני חבורה, ומלמדת התוספתא שאם מתו או נטמאו לפני זריקה, זוכים החיים והטהורים בחלקם של מתים וטמאים, 16 שהרי הם אינם יכולים לאכול, והחלקים עדיין לא נתייחדו לכל בני החבורה ומה איכפת להם אם הנשארים יאכלו את חלקם. ולפיכך לא קבעה שום תנאים בהתחלת האכילה, שהרי לא חולק עדיין הפסח לבני החבורה, וכולה נשאר בחזקת החיים והטהורים. אבל אם מתו או נטמאו בלילה, וכבר התחילו כולם לאכול זכו כל אחד בחלקו, וחלק המתים והטמאים ישרף, עיין במאירי ובר"מ הנ"ל.