תוספתא כפשוטה על פסחים ח:ה
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 8:5
Open in the reader →119-20. ר' שמעון או' לא מפני שהעשי את הצבור לעשות פסח שני, אלא מפני שעיבר ניסן אין מעברין אלא אדר. ועיין בתוספתא סנהדרין וירושלמי ובבלי הנ"ל. ובירושלמי פירשו כפשוטו שחזקיהו אחרי שראה שמיעוט הקהל עשה את הפסח בטומאה עשה שני "ניסנים", כמו שרצו לומר בבבלי סנהדרין י"ב ב', וכפירוש הרמ"ה (שם ד"ה אמר מר) והרא"ש (בחמרא וחיי, קכ"ג ע"ג מן הספר), ועשו את הפסח בניסן שני, וכל הפסח נעשה שלא כדין, ולפיכך ביקש רחמים, עיין מ"ש בסיני הנ"ל.
220-21. ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אף מפני שהעשי את הצבור לעשות פסח שני. וכ"ה ("אף") גם בתוספתא סנהדרין. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל 11 וברש"י שם: ר' שמעון בן יהודה אומר לא עיברה , אלא השיאן לפסח שני שלא כדין. לא גרסו כאן "אף". ואף הגירסא שלפנינו מתפרשת יפה, והכוונה שחזקיה עשה שני דברים שלא כדין, ראשית שעיבר ניסן בניסן, והקריבו את הפסח בניסן שני שלא כדין, ועוד אעפ"י שעיבורו לא היה עיבור, וניסן שני היה באמת אייר, ונמצא שהקריבו פסח שני באייר, בזמן שרוב הציבור לא עשה פסח ראשון אף הוא שלא כדין משום שר' שמעון סובר שאין הצבור עושה פסח שני, וכדבריו בספרי זוטא, עמ' 259: ר' שמעון אומר האיש עושה פסח שני, אין הצבור עושין פסח שני, כלומר, אפילו לא הקריבו בראשון, עיין לעיל שם, שו' 8, ומ"ש לעיל, שו' 14–15, ד"ה ניתן. ועיין מ"ש על העשייה בטהרה ובטומאה בזמן חזקיהו ועל באור הכתובים בסיני - ספר יובל הנ"ל. אבל לר' יהודה הסובר שציבור עושין פסח שני הרי עשו כדין, אעפ"י שאין עיבורו עיבור, עיין מש"ש. ועיין בבבלי סנהדרין י"ב ב' שהעמידו את דברי ר"ש בן יהודה בשהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים, ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהם, עיי"ש.