תוספתא כפשוטה על פסחים ט:ב

115-16. אמ' להן ואמרו לו אוכלין מן הראשון וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ט מ"ט, ואמרו שם: חבורה שאבד פסחה ואמרה לאחד צא ובקש ושחוט עלינו וכו', אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי וכו', אמר להן ואמרו לו (כנ"ל) אוכלין כולן מן הראשון, ואם אין ידוע איזה נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה. לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה. ולא הוסיפה כאן התוספתא אלא את הטעם מן הכתוב.

216-18. מיכן יפה שתיקה לחכמים וקל וחומר לטפשים. וכן הוא או' גם אויל מחריש חכם ייחשב, ואין צריך לומ' חכם מחריש, אטם שפתיו נבון. וכע"ז בד ובערוך ערך מל ח' (עה"ש, קמ"ג ע"א) בשם התוספתא. ובכי"ע חסרות המלים "חכם מחריש". ובירושלמי פ"ט ה"ח, ל"ז ע"א: תני בר קפרא יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים וכו' ואין צורך לומר חכם מחריש. ובירושלמי שבעין יעקב גורס: תני ר' חייא יפה שתיקה וכו', וכ"ה בדרך ארץ זוטא ספ"ז (הוצ' היגר, עמ' 124) ובמס' דרך ארץ זעירא ספ"ג (מס' זעירות, הוצאת הנ"ל, עמ' 90). והכוונה איפוא לתוספתא כאן. [תיקונים והוספות: נשמט הציון לאבות דר״ן ספכ״ב, ל״ח ע״א.] ובבבלי צ"ט רע"א: מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים, שנאמר אויל מחריש חכם יחשב. ואינו נזכר שם חכם מחריש. ור"י נחמיאש בפירושו למשלי ספי"ז, עמ' 95, העתיק בשם הבבלי כגירסת הבבלי, וסיים: ובתוספתא דפסחים פכ"ו (צ"ל: פ"ט). ועיין בכותב לעין יעקב בירושלמי וביפה מראה שם ובנחלת יעקב לדרך ארץ זוטא הנ"ל שנדחקו מאד בפירוש המאמר, שראו בו סתירה מיניה וביה, שמתחילה אמרו "וקל וחמר לטפשים", ואח"כ אמרו "ואין צריך לומר חכם מחריש". והפירוש הנכון הוא אצל ר' אברהם גבישון בעומר השכחה על משלי ספי"ז שכתב: וחז"ל בהלכות דרך ארץ עשו ק"ו בזה, ומה אם אויל לכשישתוק חכם יחשב, כל שכן האיש שהוא מוחזק כחכם, וישתוק שיחשבו לו אותה השתיקה לחכמה רמה. כלומר, הברייתא מפרשת את הכתוב: וגם אויל מחריש חכם יחשב, ואין צריך לומר כשנבון אוטם שפתיו, וכגירסת כי"ע, אבל בוודאי שיפה שתיקה לטפשים שלא ידברו דברים שאין בהם צורך (כשליח הנ"ל שאמר להם "שחטו עלי"), יותר מלחכמים, שאינם מדברים דברים בטלים ומיותרים. ועיין בהגהות יפה עינים כאן צ"ט א', ובפירוש ר' יונה בר"ג לתוספתא ברי"ף הוצ' ראם.