תוספתא כפשוטה על פסחים ט:כ

178-79. המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסאב ותמכר ויפלו דמיה לפסח. וכ"ה להלן תמורה פ"ב ה"ג, בבלי שם י"ט א', כריתות כ"ח א'. ובמשנתנו פ"ט מ"ז: המפריש נקבה לפסחו וכו' ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים. 33 כ"ה בכ"י אוקספורד ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 302, הע' ט'. ועיין גם בהשמטות וחידושין משטמ"ק כריתות כ"ח א', סוף אות ג' מתוספות כ"י. וברור שכן היתה הגירסא לפני הירושלמי, שכן שנינו שם ברה"ו: מתניתא לאחר כפרה. וכבר הוכיח בתוספ' רי"ד צ"ז ב' שהירושלמי גרס במשנתנו שם "ויביא בדמיו שלמים", ולפיכך פירש את משנתנו "לאחר כפרה" שכבר הקריב את הפסח, ומשום כך יביא בדמיו שלמים, כמפורש בבבלי תמורה י"ט א' הנ"ל, עיין בתוספ' רי"ד הנ"ל. ועיין בתוספות זבחים י"ב ב' ד"ה וש"מ (הראשון). וממשיך בירושלמי שם: וכר' שמעון דתני קודם לפסח וכו', ונדחקו מאד המפרשים בפירושו. ובס' זבחי אפרים להגרא"ד לאפ זבחים ט' א', כ"ג ע"ג, וכן בגליון אפרים שלו כיון מעצמו לדברי תוספ' רי"ד, והגיה שם: ודלא כר' שמעון וכו'. וחכם עדיף מנביא, שכן מביא במלא"ש כאן פ"ט מ"ז: ירוש' כתיבת יד מתני' דלא כרבי ודלא כר"ש , דתני קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ויביא בדמיה פסח, אחר הפסח תבוא (צ"ל: יביא, כלומר בדמיה) שלמים. ר' שמעון אומר קודם לפסח תימכר שלא במום, לאחר הפסח תבוא שלמים. כלומר לר' שמעון באה הנקיבה עצמה שלמים לאחר הפסח, שהרי לשיטתו לא חלה עליה קדושת הגוף ולא נדחית מעולם. ומשנתנו בפסחים ששונה "ויביא בדמיו פסחים" היא שלא כר' שמעון, כמו שפירש לנכון בזבחי אפרים הנ"ל. 34 עיין מ"ש על כ"ז בירושלמי כפשוטו, עמ' 514. ומה שאמרו בירושלמי כת"י הנ"ל "ודלא כר' " הוא מפני שלשיטת הירושלמי והתוספתא סובר רבי כר' שמעון במקדיש נקיבה לפסחו שלא חלה עליה קדושת הגוף כלל, עיין מ"ש לעיל, שו' 77–78, ד"ה אמ' רבי. ועיין בגליון הש"ס בירושלמי כאן מה שהקשה על התוספות.

279-80. ר' שמעון בן יהודה אומ' משם ר' שמעון תמכר שלא במום. מן הירושלמי שקלים והבבלי משמע שר' שמעון בן יהודה בשם ר' שמעון אמר כן אף בעולה, עיין מ"ש לעיל, שו' 76, ד"ה לעולתו עושה תמורה. ובפירוש ר' משולם לירושלמי שקלים, עמ' 50: והכא מוסיף ר' שמעון בן יהודה משם ר' שמעון [לעולתו ולפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה], ועיקרה בתוספתא דפסחים בפ' הפסח שנתערב, ושנויה כמו כן בתמורה. והכוונה שר' שמעון בן יהודה סובר שאף בעולה תמכר שלא במום, וממילא המפריש נקיבה לעולתו אינה עושה תמורה. ואף שבירושלמי כאן הנ"ל מביא דברי ר' שמעון בן יהודה בשם ר' שמעון (לעניין פסח) כדברי ר' שמעון סתם, הרי לעיל שם בה"ה מביא כן גם לעניין המפריש נקיבה לעולה בשם ר' שמעון סתם.

380-81. ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח. וכ"ה להלן תמורה פ"ב ה"ג הנ"ל ובבלי שם י"ט א'.

481. ר' לעזר אומ' הוא עצמו יקרב פסח. בבבלי הנ"ל לא נזכרו דברי ר' אלעזר בבבא זו, ונחלקו שם אביי ורבא אם חולק ר' אלעזר גם במפריש נקיבה לפסחו וילדה קודם הפסח או שהוא מודה כאן לחכמים, ושוב הביאו שם ברייתא שאמר שם ר' אלעזר הוא עצמו יקרב פסח, עיי"ש מה שתירצו. וכבר העיר בח"ד לתמורה שם שמן התוספתא ראייה לדברי רבא, עיי"ש בתוספות ד"ה אי הכי.