תוספתא כפשוטה על פסחים ט:יט
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 9:19
Open in the reader →175. המפריש נקבה לעולתו לפסחו ולאשמו עושה תמורה. להלן תמורה פ"ב ה"ה, ירושלמי שקלים פ"ד ה"ז, מ"ח ע"ב, בבלי תמורה כ' רע"א. ובפירוש תלמיד ר"ש בר' שניאור לשקלים שם, עמ' 50: עולה ופסח ואשם אין באין נקבה. ואפילו הכי אם הפריש נקבה לעולתו עושה תמורה, הואיל ונקבה ראויה לעולה, כגון בעולת העוף, דאין תמות וזכרות בעופות, הכי נמי קדושת הגוף חיילה עלה ועושה תמורה, אם הפריש נקבה [לפסחו] נמי, הואיל ומותר הפסח קרב שלמים כדלקמן וכו', ולאשמו נמי כיון דמותר אשם הוי עולה, ועולה נקבה אשכחן בעוף וכו'. וכן בר"מ ספ"א מה' תמורה: "המפריש נקבח לפסחו, או לעולתו, או לאשמו, עושה תמורה אעפ"י שאינן ראויין ליקרב, הואיל וירדו לקדושת דמים, והרי הם תמימים ירדו לקדושת הגוף". וכשם שהן אינן קריבות, אף תמורתן כיוצא בהן, וירעו עד שיסתאבו ויקחו בדמיהן קרבן, כל אחד כדינו, עיין בבלי תמורה כ"ו א'.
276. לעולתו עושה תמורה וכו'. ופירשו בירושלמי שקלים הנ"ל ובבבלי תמורה י"ח סע"ב ואילך מפני שיש שם עולה על נקבה בעולת העוף (עיין מ"ש לעיל), מה שאין כן בפסח ואשם שאינם באים עולה לעולם. ובירושלמי שם מסיים: ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לעולתו ולפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה. ובבבלי תמורה כ' ב': אף לעולתו אין עושה תמורה. וכן בירושלמי כאן פ"ט ה"ה, ל"ז ע"א: דר' שמעון אמר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים. 31 ועיין מ"ש להלן, שו' 79–80, ד"ה ר' שמעון בן יהודה.
377. אלא דבר הרועה ומסתאב. מה שאין כן פסח ואשם שאם הקדיש נקיבה לשמם אין קדושת הגוף חלה עליהם לר"ש, וימכרו שלא במום, כמשנת תמורה פ"ג מ"ג (באשם) ולהלן בסמוך ובמקבילות (בפסח).
477-78. אמ' ר' רואה אני דברי ר' שמעון וכו'. כ"ה בכי"ל ולהלן תמורה פ"ב ה"ה הנ"ל בד. ובכי"ו ובד כאן: רואה את דברי וכו', וצ"ל: רואה אני (ונתחברו הנו"ן והיו"ד לתי"ו) וכו'. ובכי"ע כאן וכן בתמורה בכי"ו: רואה אני את דברי וכו'. וכן בירושלמי שקלים הנ"ל: אמר רבי אני רואה את דברי ר' שמעון בפסח וכו'. ובירושלמי הנספח לבבלי, וכן בכ"י מינכן שם: א"ר רואה אני את דברי ר' שמעון בפסח וכו', וכ"ה בנוסח הכ"י עם פירוש רבינו משולם, הוצ' הר"א סופר, עמ' 51. וכן יוצא ברור מירושלמי כת"י פסחים פ"ט, שרבי סובר כר' שמעון במפריש נקיבה לפסחו, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 514, ולהלן שו' 78–79, סד"ה וממשיך. ברם בבבלי תמורה כ' א': אמר רבי אין אני רואה דברי ר' שמעון בפסח וכו', וכן יוצא ברור מן הסוגיא שם, וכן הגיהו כל מפרשי התוספתא בתוספתא כאן ובתמורה פ"ב: אין אני רואה וכו'. וכן הגיהו רוב מפרשי הירושלמי בירושלמי שקלים. וברור שאין להגיה את כל נוסחאות התוספתא כאן ובתמורה ואת כל נוסחאות הירושלמי הנ"ל, 32 ובאו"ש פ"ד מה' פסולי המוקדשין הט"ז פירש את הירושלמי במע"ש פ"ג ה"ג, נ"ד ע"א: "ולא דמויי הוה ר' מדמי לה" ע"פ ההגהה בירושלמי כאן (" אין אני רואה"). ברם כל פירושו בירושלמי שם דחוק מאד, ואין הכוונה שם לרבינו הקדוש כלל. אלא שר' מנא הוא שאמר כן לרב הונא רבו, ורב הונא הוא דהוה מדמי לה, ויתבאר אי"ה במ"א, ועיין לפ"ש במפרשים שצוינו לעיל הע' 24. ולא עוד אלא שהמפרשים האחרונים ז"ל לא ידעו מגירסת ירושלמי כת"י בפסחים המקיימת באופן ברור את הגירסא שלנו, ולפיכך אין להגיה בשום אופן, עיין מ"ש בפירושה להלן.
578. שמהמקדיש פסח באו שלמי'. בד: שהמקדיש פסח יביא שלמים. ובכי"ע: שהמקדש שֵמֵהִקדִש פסח באו שלמים. ובכי"ל: שמהקדש פסח יביא שלמים. ובתמורה פ"ב הנ"ל בד וככי"ו: שמא הקדיש הפסח באו שלמים. ובבבלי הנ"ל: אמר רבי אין אני רואה דבריו של ר' שמעון בפסח שהמקדיש לשם פסח בא שלמים (כגירסת שטמ"ק שם אות ב' בשם ל"א). ולימא אין אני רואה דבריו של ר' שמעון באשם, הואיל ומותר אשם קרב עולה וכו'. אבל בירושלמי הנ"ל: אמר רבי אני רואה את דברי ר' שמעון בפסח, שמא הקדש פסח בא שלמים, ולא אראה את דברי ר' שמעון באשם, שמא הקדש אשם בא עולה. א"ר אבין אם הקדיש פסח בא שלמים, גופו קרב שלמים, אם הקדש אשם בא עולה, אין גופו קרב עולה. והפירוש הנכון הוא כעין שפירש בפ"מ וברידב"ז שם, שרבי אמר שמא הקדש פסח בא שלמים, כלומר בתמיה, והרי כל זמן ששם פסח עליו אינו בא שלמים, עיין היטב בבבלי תמורה י"ט א'. ואם אני רואה את דברי ר' שמעון בפסח, לא אראה את דבריו באשם? שמא הקדש אשם בא עולה, כלומר, בתמיה, והרי ק"ו הוא מפסח, שמותר הפסח גופו קרב שלמים, מה שאין כן באשם, וכמו שמבאר ר' אבין בירושלמי שם. ולפ"ז קרוב מאד שאף לפנינו כאן צ"ל: שמה הקדיש פסח באו שלמים, כגירסא שלהלן בתמורה ובירושלמי שקלים, ופירושו, כמו בירושלמי הנ"ל. והגירסא שלפנינו היא אשגרה מלעיל פ"ד ה"ו, שו' 42, עיין מש"ש בהערה 26.