תוספתא כפשוטה על פסחים ט:ח

131-32. שלמים שנתערבו בשלמים הבאין מחמת הפסח ירעו עד שיסתאבו וכו'. כל הברייתא כפולה להלן זבחים פ"ח ה"י.

233. ויאכלו ליום ולילה עד חצות. כ"ה בכל הנוסחאות כאן ולהלן זבחים הנ"ל. וברש"י פ"ט א': מותר הפסח שהוא קרב שלמים, והוא כפסח שנאכל ליום ולילה. והכי תניא בתוספתא דזבחים (צ"ל: דפסחים, כמו שתיקנו בגליון) בפ' הפסח שנתערב. ולא היתה לרש"י שום גירסא אחרת בתוספתא אלא שקיצר, כדי להביא ראייה ללשון הבבלי שם. ועיין בפירוש הר"ש סיריליאו למע"ש, מ"ה ע"א, וכנראה שהעתיק ע"פ רש"י הנ"ל. ועיין מ"ש להלן.

334-35. בן עזאי אומ' שלמים הבאין מחמת הפסח הרי הן כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה. וכ"ה בד, בכי"ל ולהלן זבחים הנ"ל, ובכי"ע כאן בט"ס: שאין נאכלין וכו'. ולכאורה דברי בן עזאי אינם מובנים, מה הוסיף על דברי הת"ק? והרי אף לת"ק שלמים הבאים מחמת הפסח אין נאכלין אלא בלילה, ולפיכך רועים אם נתערבו בשלמים. ובתו"כ ויקרא, נדבה, פרק י"ח ה"ד, י"ד ע"ד, הוצ' רמא"ש, עמ' 143: לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאין מחמת הפסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, אבל אין נאכלין אלא ליום ולילה, כתחילת הקדשן. בן עזאי אומר אין נאכלין אלא בלילה ואין נאכלין אלא צלי. ובתוספתא לא נתבאר בדברי הת"ק אם הוא סובר ששלמים הבאים מחמת הפסח דינם כשלמים לכל דבר (חוץ מזמן אכילתם), ומ"מ אם נתערבו בשלמים גמורים ירעו כולם עד שיסתאבו, מפני שאם יקריב כולם נמצא ממעט באכילת השלמים, או שהוא סובר שדינם כפסח ואין טעונים לא סמיכה ולא חזה ושוק ואין בהם אלא מתנה אחת על גבי המזבח, ולפיכך רועים עד שיסתאבו, ואין להקריב את כולם, שהרי שינה במתן דמם, כפסח שנתערב באשם. וקשה להשלים בין גירסת התוספתא ובין הגירסא בתו"כ הנ"ל. ובהר המריה על הר"מ פ"ד מה' קרבן פסח ה"ח רצה לפרש כדברי בן עזאי כאן שהכוונה שהן כפסח, אלא שנאכלין גם ביום, ולאו דווקא בלילה, והת"ק סבר שהן כשלמים אלא שאין נאכלין לשני ימים. אבל הוא בעצמו העיר שם על התו"כ שמוכח משם שלבן עזאי אינו נאכל אלא בלילה. ועיין בח"ד בזבחים פ"ח הנ"ל. ועיין מ"ש באו"ש פ"ד מה' ק"פ ה"ח. וכנראה שהמלים "אלא שהן נאכלין ליום ולילה" הוא פירוש מוטעה שבא מן הגליון, ובן עזאי סובר ששלמים הבאים מחמת הפסח הם כפסח לכל דבר, ואף לאכילת צלי בלילה דווקא, וכדבריו בתו"כ הנ"ל. והת"ק סובר שהם כשלמים לכל דבר, אלא מכיון שתחילת הקדשן היתה לקדושה חמורה, 4 עיין תוספתא פרה פ"ג ה"ו, וכגירסת כי"ו והר"ש, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 217. כלומר להאכל ליום ולילה, דינם כשלמי נזיר הבאים נדבה שלא פקע מהם כח האב, 5 עיין נזיר פ"ד מ"ד ומ"ו ובבלי שם כ"ד ב' ובקרן אורה שם כ"ד א' ד"ה ולעניין. ונשארה עליהם הקדושה להאכל ליום ולילה, 6 והר"י אלפאנדרי במוצל מאש (בס' רב יוסף לר"י קצבי) סי' י"ז תפס כדבר פשוט ששלמים הבאים מחמת תודה (מנחות מ"ו א') נאכלים לשני ימים ולילה אחד, והסכים לו גם הגאון בעל מרכבת המשנה בח"ג פ"ב מה' חגיגה הי"ג, והביא בשם שיטה כ"י שכתבו שהבשר נאכל לשם שלמים. ועיין גם מש"ש בפי"ז מה' פסולי המוקדשין ה"כ. ועיין מ"ש הרי"פ פערלא במניין המצות לרס"ג ח"א, רנ"ט ע"ד, אלא שלא ראה את דברי בעל מרכבת המשנה הנ"ל ומה שמביא בשם שיטה כ"י. ולפי הסברא משמע ששלמים הבאים מחמת תודה אין משנים אותם מתחילת הקדשם, דומיא דפסח. ועיין מנחות שם מ"ז ב'. וצ"ע. אבל חלה עליהם קדושת שלמים לעניין מתן דמים, סמיכה וכו'. אבל בוודאי שמותרים הם באכילה אף ביום, כדין שלמי תודה ושלמי ציבור, שאין לילה באכילת פסח אלא תנאי בפסח דווקא דוגמת אכילת צלי וכו'. ובן עזאי שמחייב באכילת צלי הרי בוודאי מחייב לאוכלו בלילה דווקא. ועיין בס' הר המריה הנ"ל, ובתוספות העזרה ויקרא, ע"ב ע"א, ד"ה בן עזאי. ועיין בס' ישועות יעקב או"ח סי' תע"ז. ובס' זכר יצחק להגר"י מפוניביז' סי' מ"ג כתב דכ"ע (כלומר, אף בן עזאי, עיי"ש) סוברים שמותר הפסח נאכל אף ביום, והא דפסח אינו נאכל ביום, הוא לא משום דבעי לילה, אלא משום שהוא צריך להאכל בליל ט"ו דווקא שהוא זמן האכילה, וא"כ במותר הפסח לא שייך כלל להאכל רק בלילה. ודבריו צ"ע שהרי הוא בעצמו לעיל שם רמז למחלוקת החכמים ובן עזאי שבתו"כ הנ"ל, ושם הרי מפורש שלבן עזאי אינו נאכל אלא בלילה. וכולם תופסים בפשיטות שלא כדברי הגאון בעל אור חדש פ"ח ב'. על כל פנים לשיטת החכמים הסוברים ששלמים הבאים מחמת הפסח דינם כשלמים, אעפ"י שאין נאכלין אלא ליום ולילה, נאכלים גם ביום, כברייתא בתו"כ צו רפי"ב, ל"ה ע"ג, ומקבילות בבבלי. ואף שרש"י (כאן צ"ו ב' ד"ה לכל מצות בשם וזו שמעתי) ועוד פירשו "שלמים הבאים מחמת פסח" חגיגת י"ד, הרי כבר השיגו בתוספות צ"ו ב' ד"ה ושלמים ולעיל ע"א ב' ד"ה לימד, ר"ה ה' א' ד"ה שלמי, וזבחים ט' א' ד"ה ושלמים, על פירש"י. ועיין מ"ש לעיל פ"ה סה"ג, שו' 18, ד"ה ר' שמעון בן לעזר, בשם המאירי. ובברייתא בבבלי צ"ו ב' לא נזכר זמן אכילת שלמים הבאים מחמת הפסח, אלא אמרו שדינם כשלמים לכל מצות שלמים, ואף לעניין מתן דמים (עיין תוספתא זבחים פ"ו הי"ב ובח"ד שם) דינם כשלמים. ושיטת הבבלי פ"ט א' היא כדברי הת"ק שבתו"כ נדבה סוף פרק י"ח הנ"ל, שהוא כנראה אף הת"ק שלנו בתוספתא כאן, ולפיכך מצריך רעייה אם נתערבו בשלמים.