תוספתא כפשוטה על ראש השנה א:א

11. ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. במשנתנו פ"א מ"א: ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים. ובבבלי שם ד' א': רגלים באחד בניסן הוא, בחמשה עשר בניסן הוא. אמר רב חסדא רגל שבו ראש השנה לרגלים. ולפי לשון התוספתא אין מקום לקושיא. (ח"ד). ובבבלי ג' א': אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן. ובירושלמי פ"א ה"א, נ"ו ע"ב: ר' לעזר בשם ר' חנינה אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן. ועיין מ"ש שירער בספרו געשיכטע וכו' ח"א הוצ' ד', עמ' 33 ואילך, ורח"י בארנשטיין בסה"י לכבוד סאקאלאוו, עמ' 136 ואילך. ועיין מ"ש אליהו ביקרמן בספרו אלקי המקביים (גרמנית), ברלין 1937, עמ' 155 ואילך. ובארו בירושלמי (פ"א ה"א, נ"ו ע"ב) ובבבלי (ב' א') שבשטרות מתחילין את השנה מר"ח ניסן [תיקונים והשלמות: צ״ל: ובארו בירושלמי ובבבלי [ניסן ראש השנה למלכים לעניין שטרות] שבשטרות מתחילין את השנה מר״ח ניסן. ולפי הבבלי, ושיטת חיפא בירושלמי, במקום שמונין למלכי אומות העולם, מתחילין את השנה מר״ח תשרי. במשנתנו הסיגנון הוא "ואם עירב הוא", ולפנינו כעין שתי בבות. ושמא דייקו בתלמודים מסיגנון זה שיש כאן עוד אחד ששייך למקום הפירות. אבל לפי סיגנון התוספתא בוודאי שאין להכניס לתוכה מפקד ונפקד.], ונפקא מינה לשטרות מוקדמין ומאוחרין. וכל הברייתא מפורשת להלן.

21-2. לחדשים ולתרומת שקלים, ויש או' אף לשכר בתים. במכילתא בא פ"א, עמ' 7: נמצינו למדים שניסן ראש לחדשים למלכים ולרגלים. ר' נתן ור' יצחק אומרים אף לשכירות בתים. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 9: ראש חדשים. לחדשים הוא ראש וכו', למה הוא ראשון, למלכים ולרגלים לתרומת שקלים ולשכר בתים. ובירושלמי רפ"א: כתיב החדש הזה לכם ראש חדשים, לכם הוא ראש וכו'. ולהלן שם, נ"ו רע"ד: הוסיפו עליהן (כלומר, על משנתנו, ועל הפסוק בשמות י"ב, ב') שכר בתים ותרומת שקלים. ובבבלי ז' א': ת"ר באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת שקלים. וי"א אף לשכירות בתים. ופירשו בבבלי שם: מאי עיבורין, הפסקת עיבורין, דתנן (עדיות פ"ז מ"ז) הן העידו שמעברין השנה כל אדר, שהיו אומרים עד הפורים. ולפ"ז למשנה ראשונה אין למנות ניסן ר"ח לעיבורים. ובאמת במקבילות ליתא. ובבבלי הוריות י"ג סע"ב: ואסיקו לר' מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים. וכבר ראינו שבמכילתא מפורשים הדברים בשם ר' נתן. ועיין מ"ש להלן שו' 15–17, ד"ה ולשיטת התוספתא.

32. כיצד למלכים מת באדר ועמד אחר תחתיו וכו'. הרישא בירושלמי פ"א ה"א, נ"ו ע"ב, וכל הברייתא בבבלי ב' ב'. ועיי"ש ב' א'.