תוספתא כפשוטה על ראש השנה ב:יב

152-53. אין פוחתין מעשר מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות. משנתנו פ"ד מ"ו. ובכי"מ שם מסיים: דברי ר' עקיבא. ועיין להלן.

253-54. אם אמ' שבע מכולם יצא דברי ר' עקיבא. לפי גירסא זו היא הברייתא שבבבלי ל"ב א', אלא ששם ליתא "דברי ר' עקיבא", ובמקומן נוסף שם: כנגד שבעה רקיעים. אבל בכי"ל: אם אמ' שלש מכולן יצא דברי ר' עקיבא. ובד וכן בכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות. ועיין מ"ש להלן.

354-55. ר' יוחנן בן נורי אומ' אין פחות משבע, אם אמ' שלש מכולם יצא. וכ"ה בכי"ל ובבבלי הנ"ל, אלא שבבבלי מוסיף: כנגד תורה נביאים וכתובים, ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים. ופושט הבבלי מברייתא זו ששלש מכולם פירושו שלש לכל אחת ואחת, אחת מן התורה אחת מן הנביאים, ואחת מן הכתובים, עיי"ש בפירש"י. ובמשנתנו הנ"ל: ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלש שלש (במקצת נוסחאות מוסיף: מכולן) יצא. ובירושלמי שם: הוינן סברין מימר שלש מכל אחד ואחד, אשכחת תני אפילו שלש מכולן יצא. ובירושלמי בוודאי פירושו אפילו שלש לכולן יחד, ועיין בשי"ק שם ד"ה אשכחת. ועיין ר"מ פ"ג מה' שופר סה"ח, במפרשים שם, ובס' משיב נפש למאירי, עמ' 376 ואילך. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין בתרביץ ש"י, עמ' 300 ואילך, ובמבוא לנוה"מ, עמ' 415 ואילך.

455-56. אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות. מתחיל בתורה ומשלים בנביא. משנתנו פ"ד מ"ו, וכגירסת הספרים שלנו. ועיין דק"ס, עמ' 93, הערה כ'.

556-58. ר' יוסה אומ' אם היתה פורענות של גוים מזכירין אותה בפני עצמה. המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה וכו'. במשנתנו הנ"ל: ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא, וכל מה שבאמצע חסר שם. ולפי הגירסא שלפנינו חולק ר' יוסי על הת"ק בתרתי, והוא מוסיף שמזכירין פורענות של גוים, ובלבד שאינה עולה למניין, ואינו מצרפה עם השאר (עיין להלן), וכן הוא חולק על הת"ק וסובר שאינו משלים בנביא, אלא בתורה. ובבבלי ל"ב ב': אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של גוים אומר. מלכות, כגון ה' מלך ירגזו עמים, וכגון ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו וכו', עיי"ש. ועיין בהגהות יפה עינים ל"ב רע"ב. ורחוק בעיני לשער שהתוספתא הוגהה ע"פ הבבלי, והכניסו כאן גליון שלא במקומו, כהשערת הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 275. ובירושלמי פ"ד סה"ז, נ"ט ע"ג, אמרו על משנתנו הנ"ל ("אם השלים בתורה יצא"): אמר ר' יוחנן כיני מתניתא ר' יוסה אומר צריך להשלים בתורה. וכן בבבלי ל"ב ב': אם השלים, דיעבד אין לכתחילה לא, והתניא ר' יוסי אומר המשלים בתורה הרי זה זריז ומשובח (כגי' כי"י וראשונים). אימא משלים וכו', הכי קאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא, ר' יוסי אומר משלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא וכו'. והנה לא נתבאר לא במשנה ולא בירושלמי ולא בבבלי אם ר' יוסי חולק על הסיום גרידא או גם על הרישא, וסובר שאינו מתחיל בתורה אלא מסיים בתורה. וברשב"א ל"ב ב', עמ' 175: לר' יוסי מתחיל בשל תורה וכו' והכין תניא בהדיא בתוספתא בדברי ר' יוסי מתחיל וכו'. ובריטב"א ל"ב א' ד"ה ר' יוסי: וי"א דלר' יוסי אינו מתחיל בתורה אלא שמסיים בפסוקים של תורה וכו', עיי"ש שמוכיח מסוגיית הגמרא שאין לפרש כן, ומוסיף: וכך שנויה בתוס' בפי' (=בתוספתא בפירוש) המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. וכנראה שדברי הריטב"א לקוחים מחידושי הרשב"א הנ"ל. וכ"ה ברמב"ן שם, אלא שהרמב"ן לא הביא את דברי היש אומרים אלא הוכיח מן הגמרא ומן התוספתא כאן שאף לר' יוסי מתחיל מן התורה, וכתב שכן פירשו כל המפרשים, והוסיף: וכך היא גירסתו של ר"ח ז"ל בגמרא דילן. וכע"ז גם ברשב"א הנ"ל. וכ"ה גם בר"ח שלפנינו: ותריצה למתני' הכי, ר' יוסי אומר מתחיל בתורה ומשלים בתורה וכו'. וכן הביא הר"ן בפ"ד סי' תקנ"ב ובחידושיו ל"ב ב' את התוספתא לראייה שאף לר' יוסי מתחיל בתורה. והתוספתא הובאה גם בראבי"ה וברא"ש, עיין להלן בסמוך.

658. ואומ' של נביאים ושל כתובים באמצע. עיין ברמב"ן וסייעתו שהבאנו לעיל שהשתדלו להוכיח שגם לר' יוסי אומר כתובים לפני נביאים, עיי"ש, ולפלא שהזכירו את הרישא של התוספתא ולא הזכירו את הבבא שלנו. אבל בראבי"ה ח"ב סי' תקל"ו, עמ' 227, וברא"ש פ"ד סי' ג', הביאו את התוספתא כאן, ופירשו שהסדר בתוספתא הוא לאו בדווקא, ובאמת מקדים כתובים לנביאים. והוא מפני מסורת הגאונים שמקדימים, כתובים לנביאים, עיין אוה"ג, עמ' 51. ובחידושי הרמב"ן הנ"ל (וממנו ברשב"א, בריטב"א. ברא"ש ועוד) העיר על מס' סופרים פי"ח ה"ד, הוצ' היגער, עמ' 315: שבכל מקום דברי קדושה 55 αγιόγραφα, כתובים. ועיין ראבי"ה ח"ב, עמ' 226, הע' 4. מקדימין לדברי קבלה 56 כאן הכוונה לנביאים גרידא, אבל בכמה מקורות דברי קבלה כוללים גם את הכתובים, כפירש"י בב"ק ב' ב'. ועיין לעיל יומא פ"ב, שו' 33, שם שו' 125, להלן נדה פ"ד סה"י (ובמקבילות), מכילתא בא פ"ה, עמ' 14, ירוש' יבמות פ"ב סה"ה, ד' ע"א (ובמקבילות). ועיין לעיל הע' 55. (חוץ מתשעה באב). ועיין הטעם בריצ"ג ה' ר"ה, עמ' כ"ו, ואצל ר' שמואל בר' דוד שמביא ר' אשר מלוניל בס' המנהגות (אסף, ספרן של ראשונים, ירושלים תרצ"ה), עמ' 148. אבל מנהג א"י אינו ברור לגמרי, עיין מ"ש ר"א אפטוביצר בהערותיו להראבי"ה הנ"ל, עמ' 226, הערה 5, ובס' הוספות ותקונים לס' הראבי"ה, עמ' 107. ועיין בחידושי הריטב"א הנ"ל, ולדבריו אף הגאונים מסתפקים בזה, עיי"ש. ועיין בהערות ר"ז דימיטרובסקי לחי' הרשב"א, עמ' 176, הע' 152.

758-59. אין אומרין מלכיות עם הזכרונות, ולא זכרונות עם השופרות וכו'. ראבי"ה, עמ' 227 הנ"ל. ופירושו שאין כוללין מלכיות עם הזכרונות בברכה אחת וכו', ואם כלל אעפ"י שלא החסיר ממניין הברכות (שאמר קדושת היום בלי מלכיות), צריך לאומרן שנייה. אבל אם אמר מלכיות לחוד, אעפ"י שאמרן עם קדושת השם יצא, כמ"ש לעיל, שו' 44, ד"ה מקום.