תוספתא כפשוטה על ראש השנה ב:יא

144-45. מקום שנהגו לומ' כדברי ר' עקיבא, אומ' כדברי ר' עקיבא. כדברי ר' יוחנן בן נורי וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ה (וכ"ה בתו"כ אמור הנ"ל) נחלקו תנאים אילו, לדברי ר' יוחנן בן נורי כולל מלכיות עם קדושת השם (כלומר, בברכה שלישית, בברכת המלך הקדוש) ואינו תוקע, ואומר קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, ושופרות ותוקע. אבל לדברי ר' עקיבא כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע וכו'. ואמרו בירושלמי פ"ד רה"ו, נ"ט ע"ג (פסחים פ"ד סה"א, ל' ע"ד, שם פ"י ה"ו, ל"ז ע"ד): ביהודה נהגו כר' עקיבה, ובגליל כר' יוחנן בן נורי, עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא. אבל במשנה שבבבלי בכי"מ ועוד הגירסא הפוכה, ודברי ר' יוחנן בן נורי הם לר' עקיבא, וכן להפך, עיין דק"ס, עמ' 90, הערה ד', ועמ' 92, הערה ס' ואילך.

246. אומ' קדושת היום [עם הזכרונות]. כ"ה בד ובכי"ל, בתו"כ אמור פי"א הנ"ל ה"ה, בירושלמי פ"ד ה"ו, נ"ט ע"ג, ובבבלי ל"ב א'. ובכי"ו נשמטו המלים "עם הזכרונות". ובכי"ע יש כאן השמטה גדולה. ולפי רשב"ג אומר מלכיות ותוקע, כולל קדושת היום עם הזכרונות ותוקע וכו', ולשיטתו אומר קדושת היום בברכה חמישית. אבל עיין להלן בסמוך, שו' 47–48, ד"ה ברם, ששערנו שצריך להשלים [עם המלכיות], 53 והסופר השמיטה בכוונה, משום שהדברים מתנגדים לבבלי, אבל באמת יש כאן מסורת אחרת, ורבי הוא שסובר שאומר קדושת היום עם הזכרונות, ואומר מקודם מלכיות ותוקע. ויש כאן מסורת אחרת.

347-48. מה מצינו בכל מקום אומרה רביעית, אף כאן אומרה רביעית ר' אומ' מה מצינו בכל מקום אומרה אמצעית. בכל המקבילות הנ"ל (וכ"ה בתו"כ כי"ר. ובתו"כ בדפוס לקתה הגירסא בחסרון, עיי"ש) הגירסא להפך: אומרה אמצעית וכו', ר' אומ' מה מצינו בכל מקום אומרה רביעית וכו'. וכן צ"ל לפנינו (לפי גירסת ד וכי"ל), שהרי לרשב"ג כולל קדושת היום עם הזכרונות, ונמצאת שהיא ברכה חמישית, כלומר אמצעית שבתשע ברכות של ר"ה, וכן היא אמצעית בכל הברכות של שבת ויו"ט, שהן שבע בכללן. אבל רבי סובר כר' עקיבא שאומר קדושת היום עם המלכיות, והיא ברכה רביעית, ככל קדושת היום של שבת ויום טוב. ברם אפשר ואפשר שצריך להשלים לעיל, שו' 46, בכי"ו בדברי רשב"ג קדושת היום [עם המלכיות], ואין צורך להפך כאן את הגירסא, ויש כאן מסורת אחרת, שהרי אף במשנה עצמה אין המסורת ברורה, עיין לעיל, שו' 44–45. ועיין להלן שו' 52.

448-49. וכשקדשו את השנה באושה ביום הראשון עבר ר' יוחנן בן ברוקה ואמ' וכו'. וכ"ה בד. וכן בבבלי: ירד (פירש"י: לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך קתני ירד) ר' יוחנן בן ברוקא לפני רשב"ג ועשה כר' יוחנן בן נורי וכו'. אבל בכי"ל כאן: עבר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה וכו'. וכ"ה בתו"כ הנ"ל בכי"ר (בדפוסים בטעות: עבר ר' שמעון בנו וכו'), ובירושלמי פ"ד ה"ו, נ"ט ע"ג, פ"ג ה"א, נ"ח ע"ג, שביעית פ"י ה"ב, ל"ט סע"ב, נדרים פ"ו הי"ג, מ' ע"א, וסנהדרין פ"א ה"ב, י"ח סע"ד.

551. ביום השני עבר ר' חנינא וכו'. ופירשו בבבלי ל"ב א': אמר רב חסדא מאי שני לשנה הבאה (כגירסת כתי"י והר"ח, עיין דק"ס), אבל לא אירע שהיו שני ימים ר"ה. ועיין בירושלמי הנ"ל (חוץ מפ"ד כאן), ואמרו שם בשם רב חסדא שאותה שנה נתקלקלה, ובשם רב אמרו שהכוונה לשנה שנייה, והשיגו עליו: והא תני ביום הראשון וביום השני, ודייקו מן הלשון שהכוונה ליום שני באותה שנה.

652. כך היינו נוהגין ביבנה. לפי גירסת ד וכי"ל לעיל, שו' 46, והמקבילות, נהגו שלא כשיטתו של רשב"ג עצמו. 54 וכן הקשו בבבלי ל"ב א', ותירצו: א"ר זירא לומר שתוקעין למלכיות. ועיין בירושלמי פ"ד ה"ו, נ"ט ע"ג, אלא שהסוגיא שם משובשת לפנינו. ועיין מ"ש, שו' 47–48, ד"ה ברם.