תוספתא כפשוטה על שבת א:יא

124-25. יוצאין בתפלין עם חשיכה. ברייתא זו הובאה בבבלי י"ב א' בשם תני דבי שמואל . 28 כגירסת הר"ח, הרי"ף, ס' העתים, עמ' 7, מדרש שכל טוב בשלח, עמ' 252, תוספות מנחות ל"ו ב' ד"ה א', רוקח סי' ל"ט. וכבר תמהו הראשונים (הרשב"א, המאירי, המיוחס להריטב"א והמיוחס להר"ן) למה נתנו טעם בגמרא מפני שאדם חייב למשמש בתפילין כל שעה, ולפיכך לא ישכח, והרי אפילו אם יצא בשבת לא יתחייב חטאת, עיי"ש שתירצו באופנים שונים. והגר"א (או"ח סוף סי' רנ"ב) תירץ ש"עם חשיכה" שאני, ובזה אנו חוששים אפילו בלא אפשרות של חיוב חטאת. ובס' חלקת בנימין להגר"ב קארינמאן כאן השיג על הגר"א ממה ששנינו בגמרא לעיל י"א ב': לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו ערב שבת עם חשיכה (וכ"ה בכי"מ ובר"ח), ותירצו הא מני ר' יהודה היא, והרי לפירוש הגר"א אף ר"מ מודה שעם חשיכה אסור לצאת, עיי"ש שהניח בצ"ע. ברם אין ספק שבלשון א"י עם חשיכה פירושה בסמוך ממש, 29 כפירוש הגר"א. ועיין במלונו של בן יהודה, סוף עמ' 4540 ואילך, ויש להוסיף עליו כהנה וכהנה. ועיין מ"ש להלן פי"ב הי"ז, שו' 69, ד"ה עם חשיכה, ובהערה שם. והתוספתא נקטה לעיל שו' 18–19 "סמוך לחשיכה" שהוא זמן מנחה לשיטת הירושלמי (פ"א רה"ב, ג' ע"א), וכאן שנו "עם חשיכה", שפירושו לפני הדלקת הנר. 30 עיין במשנתנו פ"ב מ"ז ובראב"ן סי' ב'. ואעפ"י שאמרו בירושלמי יומא ספ"ח, מ"ה ע"ג: מצות הוידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשתה, הכוונה שם ש"מצות הוידוי של ערב יוה"כ עם חשיכה" צריך לאומרו לפני שהשתקע במאכל וכו', עיין מ"ש להלן יומא פ"ד הי"ד שו' 63–64, סד"ה מצות וידוי. ועיין מ"ש להלן פי"ב הנ"ל. ובאותו זמן היו רגילין לחלוץ את התפילין, 31 עיין בבלי כאן ל"ה ב', בתוספות שם ד"ה ר"י, באבות דר"ן פכ"ה ובירושלמי כאן ספ"ב, ה' ע"ב. ומלמדת אותנו הברייתא שמותר לצאת בתפילין, לחצר ולר"ה, והיינו להניח תפילין עד חשיכה ממש, 32 עיין בבלי סנהדרין ס"ח א', ברש"י, בתוספות שם ד"ה לחלוץ ובחידושי הר"ן שם. דומיא דקורין בכתבי הקודש שלהלן בסמוך, ואין לחשוש שמא יצא בהן לר"ה משחשיכה, מפני הטעם שנתנו בבבלי הנ"ל, 33 והר"מ בספי"ט מה' שבת פסק ע"פ הברייתא דבי שמואל בבבלי י"ב א'. ויגיד עליו ריעו, עיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה וקורין. וכן מפורש בירושלמי פ"ו ה"ב, ח' ע"ב: יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה, ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. מה בין זה לזה? זה דרכו לחלוץ, וזה אין דרכו לחלוץ. הרי לך ברור שיוצאין בתפילין פירושו מניחין תפילין, דומיא דסנדל המסומר, שאין לובשין אותו אפילו ברשות היחיד (עיין להלן פ"ד ה"ח), אעפ"י שאפילו יצא בו לרשות הרבים משחשיכה אינו חייב חטאת, כמפורש במשנתנו פ"ו מ"ב. ועיין בהגהות יפה עינים לבבלי י"ב א' שפירש כע"ז, עיי"ש.

225. וקורין בכתבי הקדש עם חשיכה. וכע"ז בד ובכי"ל. אבל בכי"ע מוסיף: אבל לא בלילי שבת. וגירסא זו מוכיחה אף על הגירסא שלנו, ופירושה, כמו שפירש בתוספות בכורים, שמותר לקרוא בכתבי הקדש עד חשיכה ממש, ואין כאן חשש שמא ימשך ויקרא בשבת. אבל אסור לקרוא בכתבי הקדש משחשיכה כמשנתנו רפט"ז. ועיין בבלי קט"ז ב'. ובירושלמי רפ"ד מפורש שחששו לבטול בית המדרש אף בלילי שבתות, שהרי כן נהגו לדרוש בלילי שבת, עיין ירושלמי סוטה פ"א ה"ד, ט"ז ע"ד, ובמקבילות שבמדרשות. ועיין מ"ש להלן, עמ' 202. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

325-26. אבל אין קורין בלילי שבת לאור הנר. בכי"ע חסרות המלים "אבל", "בלילי שבת" שהרי כבר הזכיר שם לילי שבת לעיל (עיין מ"ש לעיל). ונראה שצריך להפסיק אף בשאר הנוסחאות אחרי בלילי שבת, והוא דבוק למעלה: וקורין בכתבי הקדש עם חשיכה, אבל אין קורין בלילי שבת, ובזה נגמרה ההלכה, עיין מ"ש לעיל בסמוך. ואח"כ מתחילה הלכה חדשה: לאור הנר, כלומר פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ג: ולא יקרא לאור הנר, שכן "דרך התוספתא באלף מקומות ליקח קצת מן המשנה לזכרון דברים", עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 6, ובמבוא שם, ריש עמ' כ"ב. והתוספתא מוסיפה על המשנה את ההלכות הבאות.

426. אפי' גבוה ממנו. כלומר, אפילו הנר מונח במקום גבוה שאינו יכול להטותו. ועיין ירושלמי פ"א ה"ג, ג' ע"ב, ומ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 32. ובבבלי (י"ב ב') הוא מאמר רבה (או רבא), עיין בס' חלקת בנימין במקומו.

5ואפי' בית אחר וכו'. כלומר, אפילו הנר הוא בבית אחר, ואפילו הנר הוא בבית לפנים מבית, והוא יושב בבית החיצון לא יקרא לאורו. ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 33. ובבבלי (י"ב ב'): ואפילו עשרה בתים זו על גב זו.

626-27. אבל מסתכל הוא לתוך הכוס וכו'. בירושלמי פ"א ה"ג, ג' ע"ב: תני ר' חייא מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. והיא הברייתא שלפנינו. ופירשו שם שהטעם הוא, מפני שאין הסתכלות זו אלא לשעה (ואינה דומה לקריאה), או מפני הסכנה, שמא אין כוסו נקיה, עיי"ש. ובבבלי (י"ב ב'): תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר, ותניא אידך לא יבדוק. ופירש הר"מ (פ"ה מה' שבת הט"ז): כלים הדומים זה לזה, ואינן ניכרין אלא בעיון הרבה, אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהן, שמא ישכח ויטה וכו', עיי"ש. 34 ועיין בפירוש הר"מ למכילתין (עיין לעיל הערה 9), עמ' קט"ו, ובפירוש ר' פרחיה מכת"י שהביא ר"ש אסף שם, הערה 36. ועיין בפירוש ענפי יהודה לס' והזהיר בשלח, ח"א, י"ג ע"א, הערה ה', ומ"ש בס' חלקת בנימין במקומו. ולפי דעת הר"מ הבדיקה היא להבחין בין כוס לכוס, דוגמא למאמר שמואל שם (י"ב א') שאסור לבדוק כדי להבחין בין בגדו לבגדי אשתו. אבל מתוך כל דברי הראשונים שהביאו כאן את הירושלמי (עיין אהצו"י, עמ' 11 ואילך, ויש להוסיף ס' העתים, עמ' 219) מוכח שפירשו שהבדיקה היא להסתכל בתוך הכוס אם מה שבתוכו נקי, וכן מוכח להדיא מן הספור שם ברב ירמיה ומה שאמרה לו אשתו של רב אסי בהשואה לבבלי י"ב סע"ב.