תוספתא כפשוטה על שבת א:יז

138-39. בו ביום גדשו סאה וכו'. בירושלמי הנ"ל: בו ביום גדשו את הסאה. ר' יהושע אומר בו ביום מחקו אותה. אמר לו ר' ליעזר אילו היתה חסרה ומילאוה יאות. לחבית שהיא מליאה אגוזין כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת וכו'. ועיין הגירסא בבבלי קנ"ג ב', ועיי"ש בפירש"י, בתוספות ובפי' הר"ח שם, ובפירושו י"ז ב'. ולפי פשוטו דבוקים הדברים לרישא, שהיה אותו היום קשה להם לישראל, ור' אליעזר ור' יהושע שניהם מודים שגזרו בו ביום גזרות מיותרות, אלא שהם חולקים מהו "יתרון". לפי ר' אליעזר המדה צריכה להיות מלאה ומחוקה, ובו ביום עברו וגדשו אותה. אבל לפי ר' יהושע אין למלא את המדה עד פיה, שלא תשפוך מה שבתוכה, ובו ביום מלאו אותה עד השפה, 52 מחקו אותה, וכשמוחקין את הסאה במחק בינוני נדחק הכל לתוכה (עיין ב"ב פ"ט ב'), ואין מקום בתוכה ליתרונות. ועשו שלא כהוגן. וזהו שאמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: אילו היתה חסירה ומילאוה יאות. כלומר, לוא היה כדבריך שמלאו ומחקו אותה הרי היו עושים כהוגן, שחבית מלאה אגוזים במדה מחוקה עדיין יש בה מקום לשומשמין, אלא שהם גדשו את הסאה, ודומה כאילו עשו את הסייג יותר מן העיקר, ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות (עיין אבות דר"ן נו"ב פ"א, ב' ע"ב).

239. שכל זמן שהמדה מלאה וכו'. ר' יהושע חולק ומדמה את המדה לחבית של שמן (כירושלמי), או של דבש (כבבלי), שאין למלאה עד השפה, מפני שאם תוסיף בה דבר אחר תפזר מה שבתוכה, 53 שני התלמודים לא הזכירו יין, מפני משנת מנחות פ"ח מ"ז. ואדרבה "אילו היתה מליאה וחיסרוה יאות", כלשון הירושלמי.