תוספתא כפשוטה על שבת א:טז

136. אלו מן ההלכות שאמרו וכו'. משנתנו פ"א מ"ד, וכגירסת רוב הנוסחאות. ובבבלי שם (י"ג ב') הביאו ברייתא ששנתה: אין פולין לאור הנר, ואין קורין לאור הנר. אילו 43 כ"ה שם י"ב א'. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ. עמ' 426. מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון. ומכאן ברור ש"אלו מן ההלכות" דבוק למעלה. ומתוך שני התלמודים (לפי גירסת הגאונים ורוב הקדמונים) עולה שהם פירשו שמשנתנו מדברת בשתי פעולות. ולשיטת הירושלמי פירושה: א. אלו מן ההלכות שאמרו וכו', נמנו ורבו ב"ש על ב"ה. ב. שמנה עשר דבר גזרו בו ביום. ואמרו בירושלמי: תני שמונה עשר דבר גזרו, ובשמונה עשרה רבו, ובשמונה עשרה נחלקו. ומכיוון שהירושלמי מונה שם את השמונה עשר דבר שגזרו ואינו כולל בתוכם אף משנה אחת ממשניות שבת פ"א מ"א-מ"ג, הרי ברור שהמשניות שלנו אינן כלולות לא בתוך שמונה עשרה שגזרו ולא בתוך שמונה עשרה שנחלקו (עיין להלן), ובהכרח ש"אלו מן ההלכות" פירושו: אלו מן ההלכות שאמרו בעליית בן חנניה וכו' ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה, אבל לא נתברר כמה מן ההלכות של המשניות הנ"ל הן ממה שנמנו ורבו, 44 ור' ישמעאל שקרא לאור הנר (לעיל שו' 29), שמא רצה לנהוג כב"ה, וכדברי ר' מנא בירושלמי (פ"א ה"ד, ג' סע"ד): הואיל והוא אונס בטל, כלומר, מכיוון שרבו תלמידי ב"ש על תלמידי ב"ה, מפני שב"ש השתמשו בכח (עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 38), הרי אפילו ב"ד קטן יכול לבטל את הגזירות. ועיין בדברי ר' יהודה להלן עדיות פ"א ה"ד. ועיין להלן בירושלמי שם ולהלן בתוספתא הי"ח והי"ט. ועיין מ"ש להלן בשם הר"ח והר"מ. מאידך גיסא מפורש שם שלדעת רבנן דקיסרין משנתנו "כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה" היא מן ההלכות שנמנו ורבו. ומתוך העניין יוצא שמשנה זו גרידא (מתוך המשניות שנשנו לעיל בשבת) היא מן ההלכות הנ"ל, 45 ואעפ"י שהסגנון מגומגם, והיה צריך לומר "זו מן ההלכות", מ"מ עצם הדברים ברורים. ומשנתנו "אלו מן ההלכות וכו' " דבוקה לשלפניה גרידא. והגירסא בבבלי אינה בטוחה, אבל מתוך פירוש ר"ח (בס' העתים, עמ' 7), פירוש הר"מ לשבת (עיין לעיל הע' 9), עמ' קי"ט, ובפיה"מ למשנתנו מוכח שהם גרסו בבבלי: שמונה עשר גזרו ובשמונה עשר נחלקו ובשמונה עשר הושוו (עיין ברשב"א וברמב"ן ובמאירי ומ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 39). ופירש הר"מ שבשמונה עשר גזרו מפני שרבו ב"ש על ב"ה, ובשמונה עשר עמדו במחלוקת (והלכה כב"ה), ובשמונה עשר הסכימו ב"ש וב"ה ולא היתה ביניהם מחלוקת. ועיין מ"ש להלן שו' 43–44 ד"ה ברם ואילך. ופירשו הר"ח והר"מ הנ"ל ששמונה עשר שהושוו כלולים כולם במשנתנו שבת פ"א מ"א-מ"ג. ושמונה עשר שגזרו הם שמונה עשר שרבו ב"ש על ב"ה, 46 עיין בבלי ט"ז ב', ומנו שם את משנת מקואות רפ"ד בתוך י"ח גזירות, והרי שם שנו בפירוש: נמנו ורבו ב"ש על ב"ה. אבל בירושלמי מנה משנה זו בתוך י"ח דברים שרבו ב"ש על ב"ה, ועיין מ"ש להלן, שו' 41, ד"ה ונמנו. ושמונה עשר שנחלקו הם במשניות ובברייתות להלן בשבת פ"א. ולפיהם 47 אבל לפי רש"י ותוספות (י"ז ב') אף מה ששנינו במשנתנו לעיל הם גזירות י"ח דבר, ולפ"ז כל משנתנו עניין אחד הוא. ופירושם יתכן רק לפי גירסתם בגמרא, אבל לא לפי גירסת הגאונים וספרי ספרד, עיין מ"ש לעיל בפנים. ופירוש חדש בסוגיין לר' ברוך בן מלך, עיין מ"ש להלן בפנים, שו' 43–44, ד"ה והנה הדברים. הפירוש במשנתנו הוא: א. אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה וכו' (כלומר, אמרו והסכימו, ולא נחלקו). 48 וכן מוכח קצת מסגנון הברייתא שבבבלי י"ב א', י"ג ב'. ומטעם זה הסתפקו בבבלי (י"ג ב') שמא "ואלו מן ההלכות שאמרו וכו' " פירושו ההלכות שלהלן במשנתנו, ו"שאמרו בעליית וכו' " כוונתו ההלכות שדנו בהן, ומהן הושוו, ומהן נחלקו. ב. נמנו ורבו בית שמיי על בית הלל וכו', גזרו בו ביום. ואם נגרוס לעיל בתוספתא: בית שמאי אומ' לא יאכל וכו' אלו מן ההלכות וכו', הרי מוכח שהפירוש הוא כשיטת הירושלמי שהבבא הראשונה של משנתנו מדברת בדברים שנמנו ורבו, ולא בדברים שהסכימו כולם, ולא נחלקו, עיין מ"ש לעיל שו' 35. ועיין מה שהוכיח מן התוספתא שלנו ר' ברוך בן מלך, ויתבארו דבריו להלן שו' 43–44 ד"ה והנה. אבל פשיטא שראייה ברורה אין כאן, מפני שיתכן שאין כאן אלא פיסקא ממשנתנו, והתוספתא הסמיכה לה את מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע, ופירשה עוד שתי הלכות שבהן רבו ב"ש על ב"ה, ולא עוד אלא שהוסיפה הלכה שב"ש וב"ה עמדו בדעתם. ואפשר שמכאן היא המסורת שבי"ח נחלקו.

2כשעלו לבקרו. וכ"ה בד ובכי"ל, במשנה שבירושלמי, בכי"מ של הבבלי, בשני קטעים מן הגניזה ובמשניות בהוצאות המאוחרות. אבל בכי"ע: שעלו לבקרו, 49 לפי גירסא זו פירושו: עלו לבקרו ונימנו (כגירסת כי"ע), אפילו לפי הגירסא "נמנו". ואצל צוקרמ' בטעות: שעלו ובקרו. וסמי מכאן מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 37, וכן מ"ש המגיה בשנו"ס למשניות הוצ' ראם "והיא נוסחא יפה מאד". וכ"ה ברוב נוסחאות המשניות. 50 לו, קויפמן, קטע שלישי של הגניזה, קטע של מרקון (בס' היובל לכבוד ר"י לוי, עמ' 196). ובד' נפולי, כ"י פרמה, כ"י על קלף של משנת סדר מועד שבביה"מ כאן, ס' העתים, עמ' 7: שעלו לבקרו ונמנו (ונימנו) וכו', כגי' כי"ע כאן. ובפיה"מ להר"מ: והיו החכמים עליהם השלום מבקרין אותו תמיד וכו', ופעם אחת בקרו אותו וכו'. והיתה לפניו הגירסא "כשעלו", וכ"ה במשניות כת"י עם פיה"מ להר"מ, וכן הוגה בהגד"נ.

337. שמונה עשר דבר גזרו וכו'. בירושלמי ובבבלי נחלקו אילו הם השמונה עשר דבר, עיין מ"ש על כ"ז בהירושלמי כפשוטו, עמ' 39 ואילך, ושם הבאתי את דברי הראשונים הנ"ל, את הראב"ן סי' של"ח ועוד.

4גזרו בו ביום. במאירי (י"ג ב' ד"ה המשנה): שנאמרו בעליית חנניה וכו' עלו חכמים לבקרו בזמן שהעמידו ר' אלעזר בן עזריה נשיא והעבירו את רבן גמליאל. וכן פירשו ר' נסים (בס' המפתח) ור"ח (שבת קנ"ג ב') את "בו ביום" שבמחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע, והדברים תמוהים מאד, שהרי מתוך כל העניין מוכח שהגזירות הללו היו בזמן הבית, כפי שראו היטב החוקרים של זמננו, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 38.

537-38. והיה אותו היום קשה וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"א רה"ד, ג' ע"ג, ובבבלי י"ז א'. ובבבלי שנו: הבוצר לגת וכו' ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד התלמידים והיה קשה לישראל כיום שנעשה וכו'. ופרש"י שמטעם זה היה היום קשה לישראל. 51 בפירוש הר"מ לשבת (עיין לעיל הערה 9), סוף עמ' קי"ח: ואם תשאל אמאי היה קשה ליש' כיום שנעשה העגל, מפני שכשנכפף הלל לפני שמאי חזר להודות לו ולגזור על הבצירה שתהיה בטהרה וכו', הולכך קשה דבר זה לישראל, דטורח גדול הוא שיבצרו בטהרה וכו'. ועיין מ"ש להלן בפנים ד"ה אבל בשם מס' סופרים. ועיין באוה"ג כאן I, עמ' 10. ובתוספות י"ד סע"ב: דקצת משמע שהיו שמאי והלל עצמן ביום שגזרו י"ח דבר וכו' דקתני וכו' אותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי וכו', וה"נ קתני בתוספתא דשבת גבי י"ח דברים. כלומר, מכיוון שבתוספתא כתוב שהיה אותו היום קשה וכו', מכאן הרי ברור שהכוונה לאותו יום שגזרו בו י"ח דבר, נמצאנו למדים שאף באותו יום היה הלל כפוף לפני שמאי, עיין במהרש"א שם. אבל גם בירושלמי לא נזכר שהלל היה כפוף לפני שמאי באותו יום (וקרוב לוודאי ששניהם לא היו בחיים באותו יום), ואותו היום היה קשה להם לישראל מפני שהשליטו את ההלכה בכח הזרוע, כמפורש בירושלמי ובבבלי (עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 38). ויש כאן מליצה בעלמא כמו שאמרו במס' סופרים פ"א (הוצ' היגר, עמ' 102) על הזמן שתרגמו את התורה יונית: והיה אותו יום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. ואפשר שהמחלוקת שלהלן דבוקה לבבא שלנו, ומבארת אותה, עיין מ"ש בסמוך.