תוספתא כפשוטה על שבת י:יח

150-51. לא יתלה אדן 44 על הכתיב אדן (=אדם), עיין לעיל ח"א, עמ' 1, שו' 1. בשרשי אילן למעלה מעשרה טפחים וכו'. וכ"ה ("מעשרה טפחים") אף בד, כי"ע וכי"ל. וכל המפרשים הגיהו: 45 ע"פ משנת עירובין פ"י מ"ח ובבלי שם ק' א'. למעלה משלשה טפחים. ברם וודאי אין כאן, שהרי בכי"ע גם להלן בעירובין פ"ב הי"ג: שורשי אילן שגבוהין מן הארץ עשרה טפחים וכו', אף על פי שהן שוין לארץ מרוח אחת לא ידרוס ויעבור עליהן וכו', ואין נתלין באילן וכו', עיין מש"ש, שו' 49–50. ואעפ"י שבשאר הנוסחאות שם הגירסא היא "שלשח טפחים", הרי יתכן שהגיהו את הנוסח ע"פ אותה הברייתא שבבבלי שם ק' א'. ושמא סברה התוספתא ששרשי אילן שאין בהם פירות, אם הם למטה מעשרה טפחים דינם כעמוד, והם גרועים מאילן שיבש. 46 עיין ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, ובבלי עירובין ק' ב'. ומדברים כאן באילן שעומד על שפת הנהר, ומלמדת התוספתא שלא יקשור חבל בשרשים ויטבול, מפני שהמים עמוקים, ואין רגליו מגיעות לארץ, ונמצא שהוא נתלה באילן בשבת.

252. רגליו נוגעות בארץ. כ"ה בד, כי"ע וכי"ל. כלומר אם המקום שטובל בו אינו כל כך עמוק והוא יכול לטבול כשרגליו נוגעות בארץ מותר לו להאחז בשרשים כדי שלא יסחף למים יותר עמוקים, שהרי יכול לעמוד בלעדי האילן, ואין כאן משתמש באילן, ועיין סוכה פ"ב סמ"ג.

3אבל נתלה הוא בחבל הקשור בסלע וכו'. יפה פירש בתוספות בכורים שיש כאן כעין מקבילה לברייתא שבעירובין (תוספתא עירובין פ"ב הי"ג הנ"ל): אבל בור שיח ומערה וגדר מטפס ועולה, מטפס ויורד, ואפילו הן מאה אמה. ופירש"י: דטעמא (כלומר, באילן) לא משום טירחא הוא, אלא משום שלא יתלוש מן המחובר וכו'.

4או בספינה וכו'. בירושלמי ברכות פ"ג סה"ד, ו' ע"ג: ר' יוסי בן יוסי 47 עיין מ"ש על אמורא זה בתס"ר ח"ב, עמ' 99. הוה אתי באילפא חמא חד בר נש קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, א"ל לא תסכן נפשך וכו'. ואף הלכה זו באה לכאן אגב הלכות הספינה ששנינו לעיל.