תוספתא כפשוטה על שבת יא:י

134-35. אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותות חייב. וכ"ה ("חייב") בד, בכי"ל, בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע: פטור, ולפי גירסא זו חולק ר' מנחם בר' יוסי על הת"ק, 33 ברש"י ע"ה ב' שם: הא קמ"ל מאן ת"ק ר' מנחם בר' יוסי. ופירש לפי גירסת הבבלי שהיא גם גירסת התוספתא לפי רוב הנוסחאות. וסברת הת"ק היא כמבואר ברא"ש פ"ז סי' ט'. 34 וסובר הת"ק (לפי גירסת כי"ע) שאין להחמיר במחיקה מבכתיבה, ואינו חייב במוחק אלא דווקא אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות באותו כתב ובאותו גודל עצמו, וממילא אם מחק אות גדולה, הרי אין כאן מקום לשתי אותיות דכוותה. אבל ר' מנחם בר' יוסי סובר שאות גדולה דינה כדיו שנפלה על גבי קלף, ואם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות בינוניות מאותו כתב חייב, עיין מ"ש בחידושים המיוחסים להר"ן (ע"ה ב') בשם תלמיד הרשב"א. ומה שאמרו להלן שאפילו מחק דיו חייב היא בשיטת ר' מנחם בר' יוסי.

236. ובכותב שאין במוחק. וכ"ה בד. ובכי"ע וכי"ל ליתא. ובבבלי הנ"ל חסרה כל הסיפא, ובירושלמי הנ"ל משובש.

3חומר בכותב הכותב לקלקל חייב וכו'. בר"מ פי"א מה' שבת ה"ט: הכותב על מנת לקלקל העור חייב, שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב, אבל המוהק על מנת לקלקל פטור. ובמ"מ שם: תוספתא. ועיין במרכבת המשנה שם ומ"ש בשו"ת אבני נזר או"ח ח"א סי' ר"ו אות ו' ואילך. ועיין בבלי גיטין י"ט א' וברש"י שם ד"ה מקלקל הוא ובתוספ' שם ד"ה מוחק.