תוספתא כפשוטה על שבת יא:יב
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 11:12
Open in the reader →140. הכותב אות אחת ועשאה שתי אותות וכו'. כלומר, שהיה צריך לכתוב שני זיינין, וכתב בטעות חית, ומחק חלק מן הגג, חייב במחיקה זו משום כותב שתי אותיות, עיין בבלי ק"ד סע"ב. ועיין באבני נזר הנ"ל.
240-41. שתי אותות ועשאן אות אחת וכו'. כלומר, שהיה צריך לחי"ת גרידא, וכתב בטעות שתי זיינין, ואח"כ עשה ביניהם גג וחברם לחי"ת, חייב משום מוחק שתי אותיות. (צפנת פענח, השמטות לה' שבת פי"א הי"ג, ק"י ע"ד).
341-42. נתכוון לכתוב אות אחת ונעשו בידו שתי אותות, שתי אותות ונעשו בידו אות אחת הרי זה חייב. בשאר הנוסחאות: פטור . ופירושו שנתכוון ממש לכתוב אות אחת אלא שעלו בידו שתי אותיות בטעות, ברהיטות הכתיבה, פטור, וכדין משנתנו פי"ב מ"ה: נתכון לכתוב חי"ת וכתב שני זיי"נין וכו' פטור. ובבבלי ק"ד סע"ב: תנא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב (כגירסת כי"ו). והתניא 35 כ"ה בר"ח ובנוסחאות ישנות, עיין ברמב"ן ספי"ב ובתוספ' ק"ה א' ד"ה והתניא. ואפשר שעל פיה הגיהו כאן בשאר הנוסחאות: פטור, ואפשר שהגיהו כן ע"פ משנתנו שהבאנו בפנים. פטור? לא קשיא הא דבעי זיוני, 36 במאירי ק"ד ב' ד"ה נתכוון מעתיק: זייני. הא דלא בעי זיוני. וכבר נדחקו בו המפרשים הראשונים במקומם והפוסקים, 37 עיין בס' התרומה סי' קי"ד, או"ז ח"א סי' תשט"ו, ק"א ע"ג, ועוד. ורובם פירשו שאם בעי זיוני פטור. אבל בתוספ' רי"ד ספי"ב פירש שהוא פטור אם לא בעי זיוני, וחייב אם בעי זיוני, אלא שאף הוא פירש זיוני תגין, עיי"ש. ברם במרכבת המשנה פי"א מה' שבת הי"א כתב: נ"ל פשוט וברור דרבינו (כלומר, הרמב"ם) 38 וכ"ה ברמב"ם בכל הדפוסים הישנים: הכותב אות אחת סמוך לכתב או כתב על גבי כתב, והמתכוון לכתוב חי"ת וכתב שני זיינין, וכן כיוצא בזה בשאר אותיות חייב. בדם בכל כתה"י שבדקתי (לרבות כ"י רבינוביץ על קלף) חסרה המלה "חייב". והוא כגירסת ד"ח של הרמב"ם. וכן היה לפני הרב המגיד. וברור שהיא הגירסא הנכונה, שהרי הר"מ פסק לעיל שם (ה"ט) שדווקא בהשלים את הספר באות אחת חייב, אבל לא באות אחת סמוך לכתב. אבל פירוש הגאון בעל מרכבת המשנה בגמרא הוא פשוט ומתקבל, אעפ"י שאינו עניין לדברי הרמב"ם. מפרש הא דמשני בגמרא, הא דבעי זיוני כפשוטו, דהך ברייתא דתניא חייב, דבעי זיוני, 39 כפירוש בעל תוספ' רי"ד שהבאנו לעיל בפנים. ועיין בשלטה"ג ספי"ב. ר"ל שהוא צריך לכתוב שני זיי"נין, 40 עיין לעיל, הע' 36. ואע"ג דנקיט נתכוון לכתוב א' וכתב ב', מתפרש דומיא דברייתא הנזכרת בסוגיין (ק"ד ב'), הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וכו', שכוונתו לכתוב יהודה היתה בטעות וכו', ולא בעי זיוני פירושו שאינו צריך לזיי"נין, וכתבן בטעות, 41 ובכיוון לכתוב אות אחת וכתב שתים, אם יש כאן מתעסק בחצי שיעור, עיין באבני נזר או"ח ח"א סי' קפ"ז וסי' ר' אות ז'. עיי"ש. ועיין בשלטה"ג ספי"ב מ"ש על הר"מ ומ"ש להלן שם בשם קונטרס הראיות להריא"ז.
442. ונעשו בידו אות אחת וכו', לפי הגירסא שלפנינו פירושו כמו שכתבנו לעיל, והברייתא מדברת במתחייב באות אחת, כגון שהשלים את הספר.