תוספתא כפשוטה על שבת יא:טו

145. המסרט על בשרו ר' ליעזר מחייב וחכמים פוטרין. כ"ה ("וחכמים") בכל נוסחאות התוספתא, וכ"ה במשנתנו פי"ב מ"ד במשנה שבבבלי. אבל ברוב הנוסחאות של המשניות ובמשנה שבירושלמי: ור' יהושע פוטר (ועיין במלא"ש שם ובדק"ס, עמ' 225, הע' ז').

246. בן סטרא לא למד אלא בכך וכו'. בד: בן סיטרא וכו'. ובכי"ל: בן סוטרא. אבל בכי"ע: בן סטדא. ובירושלמי פי"ב ה"ד, י"ג ע"ד: והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. ובבבלי ק"ד ב': והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו. 43 פירש"י: שלא היה יכול להוציאן כתובים, שהיו החרטומים בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת. ועיין בכורות פ"ד מ"ד. אבל בכ"י אוקספורד, כ"י מובחר של הבבלי, הגירסא היא: בן סטרא , וכ"ה בד' שונצינו (עיין דק"ס, עמ' 226, הע' נ'). וכן בתוספתא סנהדרין ספ"י בכי"ו: וכן עשו לבית סטרא 44 בד ובכי"ע שם: לבן סטדא. בלוד. וכן במקבילה שבירושלמי יבמות פט"ז ה"ו, ט"ו ע"ד: לבן סטרא. 45 בסנהדרין פ"ז הט"ז, כ"ה רע"ד: לבן סוטדה. וכן בבבלי סנהדרין ס"ז א' (בד' שונצינו ובעין יעקב הראשון): בן סטרא (עיין דק"ס שם, עמ' 190, הע' ע'). ולפיכך נראה שהגירסא הנכונה היא כמו ברוב נוסחאות התוספתא כאן: סטרא, או סוטרא (ברי"ש), והגירסא "סטדא" נולדה ע"י הדרש בבבלי "סטת דא מבעלה", אבל דרש זה אינו נמנע גם לפי הגירסא סטרא, בדרך אל תקרי. 46 וחז"ל לא נמנעו לדרוש דלי"ת כמו רי"ש, עיין בבלי כאן י"ב ב' לפי גירסת הערוך ערך סד. ועיין רש"י ודק"ס במקומו. ועיין מ"ש בתרביץ חכ"ז (טבת תשי"ח), עמ' 187, ובהערה 44 שם. ובן סטרא זה אינו אותו האיש (כדעת ר"ת, עיין בתוספות ק"ד ב' ד"ה בן בד' ישנים), אלא הכוונה לאיש אחר שהביא כשפים ממצרים, עיין מ"ש רצ"פ חיות בהגרן של האראדעצקי ח"ד, עמ' 33, והדברים ידועים. ושמא צדק ברילל (יאהרביכער שלו ח"ה'-ו', עמ' 201) ששער שפירוש שם זה הוא "מושיע", σωτήρ, וגירסת כי"ל וד של התוספתא, וכן גירסת הירושלמי ביבמות מסייעות לו.

346-47. ומפני שוטה אחד נחייב את כל הפקחין. בכי"ע: נאבד את כל הפיקחין. ובירושלמי הנ"ל: אנו מאבדין כמה פיקחין. ובבבלי: אמרו לו שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. ופירש"י: שוטה היה, שטות היתה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים, ומסר נפשו על הדבר. ומכאן משמע שסריטה על גוף בן אדם חי נחשבת ככתב, שהרי הסריטה מתקיימת.