תוספתא כפשוטה על שבת יא:ב

14-5. אחד טפיחה גדולה ואחד טפיחה קטנה. במשנתנו רפי"ב: הבונה כל שהוא, והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד והקודח כל שהוא, ופירש"י: כל שהוא אכולהו קאי, אמסתת ומכה בפטיש וכו'. ולפ"ז מפרשת התוספתא ש"כל שהוא" במכה בפטיש עונה אף על ההכאה. ובבבלי ע"ה ב': רבה ור' זירא דאמרי תרוויהו כל דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש. ועיין בתוספות ק"ב ב' ד"ה מכה ובמה שהאריך בהגדרת מלאכה זו במרכבת המשנה פ"י מה' שבת הי"ד. ובס' יריאים השלם סי' רע"ד, ק"מ סע"ב, ובמאירי ק"ד ב' פסקו שאין מכה בפטיש אלא אחרי שהבניין כבר הושלם, ואינו מחוסר אלא הקשה אחרונה. ועיין ב"ר פ"י, עמ' 85, ומ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 296.

25-6. אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל וכ"ה במשנתנו רפי"ב ובברייתא שלנו בבבלי ק"ג א'. אבל בכי"ע: בשעת גמר מלאכה וכו'. וכ"ה במשנתנו הנ"ל בד' פיזרו, וכ"ה במשנה שברי"ף ובערוך ערך קרנס, עיין דק"ס, עמ' 219, הערה ג', 7 ועיין בפירש"י ע"ה ב', לפי גירסת הרב המגיד בפ"י מה' שבת הט"ז. ועיין מ"ש להלן.

36. שכן מרדדין טסין לעבודת המשכן. בבבלי הנ"ל: שכן מרדדי טסי משכן עושין כן. ובמשנתנו הנ"ל: מפני שהוא כמתקן מלאכה. ובבבלי ק"ג א': מאי קעביד? רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו, מפני שמאמן את ידו. ושאלו ע"ז: אלא מעתה חזא אומנתא בשבתא הכי נמי דמחייב? אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו שכן מרדדי טסי משכן עושין כן, תניא נמי הכי רשב"ג אומר וכו'. ופירש"י: מכין ג' על הטס ואחת על הסדן, להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק, ובעלי מטבע במקומנו ראיתי עושין כן. ובחידושים המיוחסים להר"ן מוסיף בהסבר הדברים: והוי ליה כמתקן המלאכה, אעפ"י שאינו מכה על הפעולה אלא על הסדן. ופירוש זה קשה מאד, שהרי סוף כל סוף מתקן את הקורנס למלאכה, ומה עניינו לפעולה שעושה אח"כ. ברם רב האיי גאון (עיין ס' העתים, עמ' 347, ובקיצור ברשב"א במקומו) והר"ח פירשו שאביי ורבא דחו את הטעם של לימוד אומנות בכלל, אלא שהטעם הוא שהוא מאמן את ידו לאותה מלאכה עצמה, "ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר וכו' אלא אותה הכאה מלאכה חשובה". וכן פירש גם הר"מ, עיין בפיה"מ פי"ב מ"א. ואין ספק בעיני שפירשו כן ע"פ הירושלמי (פי"ב סה"א, י"ג ע"ג, ופסחים פ"ו ה"א, ל"ג ע"ב) שאמרו שם: וקשיא על דרבן שמעון בן גמליאל, אילו נטל לקצור 8 כלומר, אילו עמד לקצור, עיין מ"ש על פעל "נטל" להלן סוכה פ"ד, שו' 21, שו' 35, שו' 39. ועיין מ"ש ר"מ זולאי בקונטריסים של ר"ח ילון ש"ב, עמ' 69, והוא העיר אף על לשון פיוטי ארץ ישראל: טען לצאת, כלומר, עמד לצאת, עיי"ש. והגאון והר"ח הנ"ל פירשו: נטל מגל לקצור. ולא קצר שמא כלום הוא? א"ר אדא אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כר' יהודה, דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב, מפני שהוא כמיישב בידו, 9 נראה שהמלים "מפני שהוא כמיישב בידו" אינן מגוף הברייתא, אלא פירוש הירושלמי. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 176. והכא מפני שהוא כמיישב בידו. וכנראה שהבי"ת של "בידו" באה בגרור של הבי"ת של "כמיישב", והכוונה היא כמיישב ידו. ובריטב"א כ"י ירושלים (והבאתיו בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 174): וגרסי' בירוש' וכו', ופריק מפני שהוא כמיישב את ידו , לתקן מלאכתו. ולפי דרכנו למדנו שאף בשובט ומקטקט על האריג אין כאן מלאכה בגוף האריג, אלא רק אמון היד למלאכה, והוא שלא כשיטת הבבלי ע"ה ב', צ"ז ב'. ועיין מ"ש לעיל פ"ח, שו' 3–4.