תוספתא כפשוטה על שבת יא:ז

123. כתב אות אחת בראש יריעה מכן ואות אחת וכו'. כ"ה בד. וכע"ז בכי"ע ובכי"ל, ובכי"ו נשמט ע"י הדומות. ובמשנתנו פי"ב מ"ה: אחת בארץ ואחת בקורה, כתב על שתי כותלי הבית, על שני דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה פטור. והתנאי של "אין נהגין זה עם זה" עונה על כותלי הבית (כגון שכתב על הזוית מבחוץ, כמפורש להלן סהי"ג) ועל דפי הפנקס (כגון שכתב על דף החיצוני ועל דף הפנימי). אבל אם כתב על שני כותלי הבית מבפנים (על הזוית מבפנים) חייב, כמפורש במ"ד ולהלן סהי"ג. וכן אם היה הדף החיצוני צר והפנימי רחב יותר, וכתב אות אחת בסוף החיצוני ואות אחת בסוף הפנימי חייב, שהרי נהגות זו עם זו, כמפורש במשנה ד'. ומשלימה התוספתא שאם כתב אות אחת בראש יריעה מצד שמאל ואות אחת בראש יריעה מצד ימין חייב, שהרי אפשר להדביק זו לזו. ועיין ירושלמי מגילה פ"א ה"ט, ע"א ע"ג, ובק"ע שם ד"ה א"ל שכן, ובשי"ק ד"ה שכן אפי' ספרים. ובבבלי ק"ד ב': א"ר אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב, כתיבה היא, אלא שמחוסר קריבה. והתנן כתב על שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור? התם מחוסר מעשה דקריבה, הכא לא מחוסר מעשה דקריבה. ופירש"י שבשני דפי פנקס (אחד למטה מן השני) אינם נהגים אלא ע"י קציצה (כלומר, רק אם יתיר או יקוץ את הדף הראשון ויתן אותו על גבי השני), אבל אם כתב על לוח אחד בטבריא ועל לוח שני בציפורי אינם מחוסרים אלא קריבה בעלמא, בלי שום מעשה אחר. ועיין בר"מ פי"א מה' שבת הי"ב ובמ"מ שם. ורב האיי גאון (הובא ברשב"א במקומו) והר"ח פירשו אחרת את הבבלי, והרשב"א הביא לו סיוע מן הירושלמי, אבל הגירסא בירושלמי, כנראה, משובשת, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 176. ועיין בהגהות יפה עינים ק"ד ב' שהשיג על פירוש זה. ועיין בירושלמי פי"ג ה"א, י"ד ע"א, והפירוש הנכון שם הוא בשערי תוא"י, סוף עמ' 180.

224. אע"פ מדביקן זו לזו וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: אף על פי שמדביקן 28 והנכון כלפנינו, כלומר מדביקן (בלי שי"ן), עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1261. וכו'. ובכי"ל: אם מדביק זו לזו וכו'. וכן הגיהו המפרשים. ולעיל ח"א, עמ' 429, הערה 27, הבאנו כמה מקומות שהדבור "אף על פי" משמש במקום "הואיל", ולפ"ז יש כאן נתינת טעם למה הוא חייב.

325. אפי' כל השם כולו. כלומר, שהשלים שלא בכוונה את שם הויה (עיין מ"ש להלן). וכנראה שנשנה כאן אגב גררא מן הסיפא, שאם לא קרא מה שלפניו, ולא ידע שהוא משלים את השם, הרי לא נתכוין לקדשו, ופשיטא שלא עשה כלום, ובכותב בשוגג עסיקינן, ופטור מחטאת.

426. אות אחת והשלים את השם. וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה בבא זו, ואינה גם בבבלי ק"ד ב'. אבל בכי"ל: להשלים את השם. וכן מעתיקים בשם התוספתא בחי' הרשב"א ובמיוחס להריטב"א ק"ד ב'. ובירושלמי פי"ג ה"א, י"ד ע"א: הכל מודין בכותב את השם (כלומר, שם הויה) עד שעה שישלים (שהרי אם לא השלים לא עשה כלום). כתב אות אחת להשלים את השם וכו'. ומסתבר שבשם הויה עסיקינן, עיין בהגהות הרד"ל שם. ובחידושי הרשב"א הנ"ל כתב על דברי רב אשי (ק"ד ב') "להשלים שאני": ולכאורה הוה משמע דדוקא להשלים את הספר, אבל להשלים את השם לא, דאם איתא, ליתני להשלים את השם, ואנא ידענא דכל שכן להשלים את הספר, אבל בתוספתא גרסינן כתב אות אחת להשלי' את השם וכו'. ומשמע מדבריו שפירש אף כאן את המלה "השם" כמו בשאר מקומות לעניין שבת, 29 משנתנו פי"ב סמ"ג, תו"כ ויקרא חובה פ"א, שם אחרי מות ה"ד ואילך, ט"ז ע"א, ירושלמי פי"ב ה"ג, י"ג ע"ד, בבלי ק"ג ב'. שהכוונה לתיבה. ועיין בהגהות הרד"ל הנ"ל. ובאמת לגבי שם הויה יש כאן סברא לחיוב, מה שאין כן בהשלמת הספר, שהרי בכתיבת השם לא עשו הראשונים כלום, אפילו כשתצרף את כולם יחד, והגומר את האות האחרונה מקדש למפרע את כל השם, מה שאין כן בהשלמת ספר שלכל הפחות יש כאן מעשה לפני ההשלמה בצרוף, ואין כאן "כל שכן" כלל, ומכאן משמע שרבינו פירש כמו שכתבנו. ברם מתוך הירושלמי הנ"ל משמע שבשם הויה עסיקינן, ולפ"ז לא נזכר כאן כלל שהמשלים את התיבה חייב. אלא שצריך עיון בעצם הדבר, שהרי אף כאן עשה הראשון מלאכה שמתקיימת במקום אחר, ואפילו כתב שתי אותיות הראשונות של שם הויה, ולמה פטרו בירושלמי את הראשון ? ועיין בהגהות הרד"ל הנ"ל.

527. והשלים את הספר חייב. וכ"ה בד. אבל בכי"ע, כי"ל, רשב"א, מיוחס להריטב"א וירושלמי הנ"ל: להשלים את הספר. וכבר פירש בחסדי דוד אפילו לפי גירסת הדפוס שהוא חייב כאן מפני שכוונתו היתה להשלים את הספר (בניגוד לרישא). ועיין באו"ש פ"א מה' שבת ה"ח ובצפנת פענח פי"א מה' שבת ה"ט. ובבבלי ק"ד ב': תנא כתב אות אחת והשלימה לספר וכו' חייב. ועיין בר"מ פי"א הנ"ל.