תוספתא כפשוטה על שבת יא:ח

127-28. המקרע על העור כתבנית כתב פטור. הרושם על וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל, וכן מעתיק הרשב"א (ק"ג ב') בשם התוספתא. וכן להלן גיטין פ"ב ה"ד (לעניין גט): המקרע על העור כתבנית כתב פסול, הרושם על העור כתבנית כתב כשר. ובכי"ע כאן: המקרע את העור וכו'. ולפ"ז שיטת התוספתא היא שקריעה על העור כתבנית כתב אינו כתב, לא לעניין שבת ולא לעניין גט, אבל רושם על העור הוא כתב אצל שניהם. וכבר העיר הרשב"א הנ"ל על הסתירה מן הירושלמי (פי"ב ה"ד, י"ג ע"ד; גיטין פ"ב ה"ג, מ"ד ע"ב) שמבואר שם להפך בין לעניין שבת ובין לעניין גיטין. וכן ברשב"א גיטין כ' ב' סד"ה בדינרי: ותוב גרסי' בירוש' הקורע על העור כתבנית כתב כשר, הרושם על העור כתבנית כתב פסול. 30 באו"ז ח"ב סי' ע"ג, ט"ז סע"ב, מעתיק בשם הירושלמי פ' הבונה כגירסת התוספתא כאן (עיין אהצו"י, עמ' 130). ושמא צ"ל שם: ואמרי' בתוספתא וכו', ומ"ש "ואמרי' בירושלמי" היא אשגרה מלעיל שם. ובתוספ' נאמרו דברים בהפך, הקורע פסול, הרושם כשר, ואיפשר שהוא בטעות ידי סופר, אלא שמצאתיה כן בתוס' שבת פ' הבונה, כמו שהיא שנויה כאן. ומן התימא שהרמב"ם ז"ל כתב (פ"ד מה' גיטין ה"ז, ועיי"ש במ"מ) וערבן שניהם, וכתב הקורע על העור, וכן הרושם על העור כגון כתב כשר. 31 בטאה"ע סי' קכ"ה (בד"ח) מעתיק בשם הר"מ: או שרשם על הטבלא (במקום: על העור) וכו'. ואינה אלא טעות הדפוס. ובטור כ"י בביה"מ כאן (1619 ENA): המקרע על העור תבנית כתב, או שרשם על העור תבנית כתב, הרי זה כשר. וכ"ה בטור ד' איגשבורג (משנת ש') וריווא די טרינטו. ובאינקונבלים של הטור נשמטו בטעות (ע"י הדומות) המלים "או שרשם על העור תבנית כתב". ובר"מ פי"א מה' שבת הט"ז: הקורע על העור כתבנית כתב חייב משום כותב, הרושם על העור כתבנית כתב פטור. ובמ"מ שם: "ירושלמי ותוספתא. ובמקצת נוסחי התוספתא נמצא הפך מדברי רבינו שהקורע פטור והרושם חייב. ועיקר הנוסחא הוא כדברי רבינו לחייב הקורע ולפטור הרושם, וכדברי הירושלמי". והנה ראינו שבארבע נוסחאות התוספתא שלפנינו, וכן ברשב"א הנ"ל, הגירסא היא כמקצת הנוסחאות שהביא הרב המגיד, בין בתוספתא כאן ובין בגיטין. 32 ואף הגירסא בגיטין שוה בכל נוסחאות התוספתא שם, ומקויימות גם ע"י בעל או"ז ח"א ה' גיטין סי' תשי"ז, ק"א רע"ד, הרשב"א הנ"ל והר"ן גיטין פ"ב סי' תכ"ט. אבל במאירי גיטין כ' ב' (עמ' 72) כותב: וכמו שאמרו בתוספתא המקרע כתבנית כתב כשר , והרושם על העור כתבנית כתב כשר. ברם לא רחוק הדבר שהמאירי העתיק ע"פ פסק הר"מ פ"ד מה' גיטין הנ"ל, כרגיל אצלו. ואשר לר"מ עצמו מתקבלים דברי בעל מרכבת המשנה פי"א מה' שבת הנ"ל שהר"מ פירש שהירושלמי מדבר בשיטת ר' מאיר שעדי חתימה כרתי, ולפיכך פוסל ברושם, מפני שאינו מתקיים, אבל בשיטת ר' אלעזר (שהלכה כמותו) כשר בעדי מסירה. ועיין במעשה רוקח במקומו (בה' גיטין) שציין לפרי חדש אה"ע סי' קכ"ה אות ג', עיי"ש. ועיין בצפנת פענח פ"ד מה' גיטין הנ"ל.

227-28. הרושם על העור וכו'. עיין מ"ש לעיל בשם הירושלמי שפוטר ברושם. ואף הוא, כנראה אינו פוטר אלא בדברים שנבלעים בעור (עיין במשנת סוטה פ"ב מ"ד), ואינו כתב, מפני שאינו מתקיים ועובר מעצמו (ולא מחמת דבר אחר, עיין בר"מ פי"א מה' שבת הט"ז), והוא הדין בסורט על העור, מפני שהסריטה נעלמת מעצמה, ואינה מתקיימת. ועיין להלן שו' 45.

328. כתב בקלפי אגוזים וכו'. במשנתנו פי"ב מ"ד: כתב בדיו וכו' ובכל דבר שהוא רושם. ומשלימה התוספתא את הרושמים ומתקיימים, וכ"ה להלן גיטין פ"ב ה"ג בד ובכי"ו. וקלפי אגוזים וכו' הם ממיני הצבעים, עיין במשנת שביעית פ"ז מ"ג ושבת פ"ט מ"ה.

429. בחלב הקרוש. כ"ה בכל הנוסחאות כאן וכ"ה ברשב"א הנ"ל וכ"ה בגיטין הנ"ל, וכן מעתיק משם באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תשי"ז, ק"א סע"ג. ומכאן שכתב חלב הקרוש מתקיים.

5על עלה זית וכו'. וכ"ה להלן גיטין הנ"ל. ובמשנת גיטין נקט עלה של זית גרידא. והטעם, כנראה, מפני שבו היו רגילים לכתוב, עיין במלונו של לידדל וסקוטט ערך έκφυλλοφορέω וערך πεταλισμός. ועיין מ"ש W. Shubart בספרו Das Buch bei den Griechen und Romern, הוצ' שניה, עמ' 2, ועמ' 171.

630. על עלה חזרין וכו'. וכ"ה ("חזרין") בכל הנוסחאות כאן וברשב"א הנ"ל, וכ"ה בגיטין בד ובכי"ו. אבל בכי"ע שם: על עלי זרדין. ובתוספות גיטין כ"א ב' מעתיקים בשם התוספתא: ועלה ורדין (כ"ה בד' פיזרו), או: ועלה ורדים (ד"ו). ועיין לעיל ח"ב, עמ' 635, הערה 74. וחזרין רגילים אצל כרישין במקורות שלנו, עיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 341, ועיין להלן יומא פ"ד, שו' 10, ומש"ש.

731-32. שאין של קיימא או דבר שאין של קיימא על דבר שהוא של קיימא וכו'. וכ"ה בכי"ל אלא שבכי"ו נשמט אח"כ ע"י הדומות, והשלמתי ע"פ כי"ל. וכ"ה הסיגנון להלן גיטין פ"ב ה"ג בכי"ע. אבל בד ובכי"ע כאן: שאין של קיימא פטור. זה הכלל כתב דבר שהוא של קיימא על דבר וכו'. וכ"ה ברשב"א ק"ג סע"ב הנ"ל, שם קט"ו ב' ד"ה הא דאמרי', מ"מ פי"א מה' שבת הט"ו (ועיין ברמב"ם שם). וכ"ה הסיגנון להלן גיטין פ"ב הנ"ל בד ובכי"ו. ועיין במשנתנו פי"ב מ"ה.

832. עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא וכו'. ירושלמי פי"ב רה"ד, י"ג ע"ד. ועיין אהצו"י, עמ' 129.