תוספתא כפשוטה על שבת יב:יא

131. החושש בראשו, וכן מי שעלו בו חטטין וכו'. רוקח סי' ק"ו הנ"ל. ובשו"ת גאוני מזרח ומערב סי' ס"ז (=ארחות חיים ח"א סי' שכ"ח, נ"ה ע"ג, אוה"ג, התשובות, עמ' 124): אבל הראש מפני צערו הקשה התירו חכמ' לסוך על מכתו שמן בלבד, שכך שנינו החושש בראשו ומי שיש לו חטטין בראשו וכו'. ועיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 461 ואילך. ובס' הפרנס סי' קס"ה: מי שיש לו חטטין בראשו סך בשמן כדרכו בשבת או ביום הכפורים וכו'. ועיין בבלי יומא ע"ז ב'.

231-32. ואינו סך יין וחומץ וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות כאן ובמקבילות בתוספתא ובירושלמי. וכן במשנתנו פי"ד מ"ד: החושש במתניו לא יסוך יין וחמץ, אבל סך הוא את השמן. אבל בשו"ת הגאונים ורוקח הנ"ל: ואין סך את החומץ ששמן דרכו לסוך וחומץ אין דרכו לסיכה. וכנראה שאין כאן אלא קיצור, שהרי כתב הגאון מפורש: התירו וכו' שמן בלבד. וכל עיקר החידוש כאן שאינו סך יין וחומץ, אבל היתר סיכת השמן מובן מאליו, שהרי התירו לסוך על גבי מכה ממש, כמפורש להלן בסמוך, ומכ"ש על גבי חטטין שאינן אלא צמחים מעין שחין. אבל הגאון פירש אחרת, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 462.