תוספתא כפשוטה על שבת יב:יב

132-33. סך אדם שמן על גבי מכתו וכו'. עיין מ"ש על ברייתא זו לעיל ח"א, עמ' 461.

233-34. עושין אלנתית לחולה בשבת אימתי בזמן וכו'. השלמתי ע"פ ד, כי"ע וכי"ל. וכ"ה בערך גם בירושלמי ברכות פ"א ה"ב, ג' ע"א, שבת פי"ד סה"ג, י"ד ע"ג. ובכי"ו נשמט ע"י הדומות מ"אימתי" עד "בשבת" (בשו' 36). ופירשו בבבלי (ק"מ א', ע"ז ל' א') שאלונתית היא "יין ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר", ומכאן שהיו שותין את האלונתית. אבל בירושלמי הנ"ל הגירסא היא: סכין אלונתית לחולה בשבת וכו'. וכנראה שאף לפנינו "עושין" הוא באשגרה ממקומות אחרים בתוספתא, 21 עיין לעיל תרומות פ"ט, עמ' 157, שו' 27–28, ובמסורת התוספתא שם; דמאי פ"א, סוף עמ' 66, ועוד בכ"מ. וכאן הכוונה ל"סכין", שהרי מפורש להלן: אימתי בזמן שטרפה מערב שבת וכו'. ואלונתית היא οίνανθίς, עיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 203.

334. לא טרפה מערב שבת אסורה. כ"ה ("אסורה") בד, כי"ע וכי"ל. ופירושה שאם טרפה באיסור אסור לסוך בה. ובירושלמי הנ"ל הגירסא: אסור, ואף שם פירושו שאף אם טרף בשבת אסור לסוך בו.

435. אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת וכו'. בבלי קל"ד א'. ובירושלמי ביצה פ"א ה"ט, ס' ע"ד: ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה אלינתין בשבת חייב משום מרקיח (כ"ה בשרי"ר, עמ' 172). ושמא מתחיל כאן עניין אחר, ואין מדברין כאן באלונתית, אלא ביין ושמן גרידא, ובזה בלבד מתיר ר' מאיר. ועיין מ"ש בח"א, עמ' 396.

536-37. אמ' ר' שמעון בן לעזר וכו'. יוחסין השלם, 43 ע"א, בשם תוספתא בפרק י"ב 22 כחלוקת הפרקים שלפנינו וכי"ע. בשבת.

638-39. אע"פ שאני אומ' כן לא מלאני לבי וכו'. בבבלי הנ"ל: אעפ"י שאני אומר כך וחבירי אומרים כך מימי לא מלאני וכו'. ועיין מ"ש על סיגנון זה לעיל ח"א, עמ' 68, שו' 57. ובירושלמי הנ"ל: אעפ"י שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. ועיי"ש בירושלמי ברכות כמה דוגמאות לתנאים שלא עשו כדבריהם.