תוספתא כפשוטה על שבת יב:ב
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 12:2
Open in the reader →15-6. שאין שנים חייבין על מלאכה אחת. במשנתנו פי"ג מ"ו: צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב. נעלו שנים פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים, חייבין. ור' שמעון פוטר. ומלשון התוספתא שנתנה דוגמה לשניהם חייבים (להלן בסמוך) בצד אחד והניחו ואח"כ צד השני משמע שאם צדו שניהם כאחת אפילו זה אינו יכול וזה אינו יכול פטור, וסתמא כר"ש. וכן משמע מן הלשון "שאין שנים וכו' " שהוא לשונו של ר' שמעון לעיל פ"ט, שו' 25, עיין מש"ש ד"ה שאין שנים. אבל עיין מ"ש באו"ש פ"י מה' שבת הכ"ג.
26. צדו הראשון והניחו, צדו השני והניחו, שניהן חייבין. וכ"ה בכי"ע. ובכי"ל חסר כ"ז, ובד חסר "צדו השני והניחו". ומלמדת אותנו התוספתא שאין ההנחה מבטלת את הצידה הראשונה, ואם הניחו הראשון במקום שמחוסר צידה וצדו השני, שניהם חייבים. והוא הדין אם הניחו הראשון וחזר וצדו חייב שתים, כמפורש להלן, שו' 9, עיין מש"ש. ומלשון התוספתא משמע שאינו חייב אלא אם הניחו, אבל אם נשתמט הצבי מידו מחמת שלא אחז בו כהוגן, איגלאי מלתא למפרע שלא צד אותו, ופטור.
37. צדו הראשון ונתנו לשני הראשון חייב והשני פטור. כלומר, שהראשון לא הניחו אלא מסרו ליד השני, אעפ"י שהשני מחזיקו ואינו מניחו לברוח, ומוסיף שמירה, פטור, דוגמת משנתנו ספי"ג. ועיין ברשב"א ק"ז א' ד"ה אף אנן.