תוספתא כפשוטה על שבת יב:ז

123-24. ישב אחד על הפתח ונמצא צבי בתוכו אע"פ שמתכוין לישב עד שתחשך וכו'. במשנתנו ספי"ג: ישב הראשון על הפתח ומילאהו, ובא השני וישב בצידו, אעפ"י שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו. ולכאורה הפירוש הפשוט שהמשל הוא לנועל במנעל בית מוגף (בלי מנעל) שאינו אלא מוסיף שמירה על שמירתו, וכמו שרצו לפרש בתחילה המפרשים שהעתקנו לעיל. אבל הרמב"ן (והובא גם במ"מ פ"י מה' שבת הכ"ג) והרשב"א שם פירשו את המשנה הנ"ל ע"פ התוספתא כאן שהכוונה היא שמותר לשני לעשות כן מפני שלא נתכוין לצוד, עיי"ש. ועיין ר"מ פ"י מה' שבת הכ"ג. וברשב"א הסיק ע"פ הירושלמי שמותר לו לכתחילה לנעול את הדלת, אם מתכוין לשמור את הבית ולא לצידת הצבי. וכבר תמהו עליו בחידושים המיוחסים להריטב"א ובר"ן במקומו. ועיין בשלטה"ג ספי"ג, וכפי שהסביר את דבריו בישועות יעקב או"ח סי' שט"ז אות ה', שאין פסיק רישא אלא בעניין אחד כגון שחותך ראש הבהמה ודעתו שלא תמות והדבר בלתי אפשרי, וכיון שמכוין לחתוך רישה הרי מכוין להרוג אותה, אבל אם נועל ביתו בשביל שמירת הבית, גוף העשייה היא מלאכת היתר, אלא שנזדמן הדבר שצבי בתוך הבית, והוא ניצד ע"י נעילת הבית ואין איסור בגוף העשייה, זה לא נקרא פסיק רישא, כיון דיש בה שני עניינים נפרדים, ועיי"ש שהביא ראיה לדברי הרשב"א. ועיין מ"ש לעיל פ"ט, שו' 47, ד"ה ברם (בשם הרא"ה), וד"ה ובספר. ועיין באבני נזר או"ח סי' קצ"ד. אבל רוב הראשונים חולקים בזה על הרשב"א, עיין בראשונים שצוינו לעיל ועיין במאירי יומא פ"ד ב' ובשיח יצחק שם, קל"ד ע"ג, ובשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות כ"ד. ועיין מ"ש להלן, שו' 25, ד"ה אין לך שחייב.

224. מפני שקדמה צדה למחשבה. וכ"ה בכי"ע. ובכי"ל מוסיף כאן: למה זה דומה לנועל את המגדל ונמצא צבי בתוכו, למתכסה בטלית ונמצא צפורת בתוכה, אעפ"י שמתכוין לישב עד שתחשך פטור, מפני שקדמה צידה למחשבה. וכן היתה הגירסא לפני הרמב"ן. ובד מוסיף: אין לך שיהא חייב אלא המתכוון לצוד, אבל קדמיה צייד' למחשב' פטו', למה זה דומ' וכו'. ואפשר לסדר את ההוספה (בסוף ההלכה בסוף שו' 25), והיא היא. ועיין בבלי ק"ז רע"א. ומדברי הרשב"א אין לדעת אם היתה לפניו גירסת כי"ו וכי"ע, או שהיתה לפניו גירסת ד, והפסיק לפני המשל.

325. אין לך שחייב אלא המתכוין לצוד וכו'. עיין מ"ש לעיל, שו' 23–24, ד"ה וברשב"א. ועיין במרכבת המשנה פ"י מה' שבת הכ"ג, ובגליוני הש"ס לר' יוסף ענגיל מ"ג ב'.