תוספתא כפשוטה על שבת יב:ח

126. אין לועסין מוסתכי בשבת וכו'. כל הברייתות (עד שו' 31) נעתקו ברי"ף ספי"ד. וכן הובאה התוספתא במדרש שכל טוב ח"ב, עמ' 289, בס' האורה סי' ס', סוף עמ' 53 (=ספר הפרדס לרש"י סי' ק', ד"ק ח' ע"ד), תורת האדם להרמב"ן שער המיחוש, ד"ו ו' ע"א, סמ"ג לאוין ס"ה, כ"ב ע"א 19 ושם: תניא בתוספתא אין לועסין המצטכי וכו', והעתיק את לשון הר"מ פכ"א מה' שבת הכ"ד, ועיין במ"מ שם. רשב"א ק"ט רע"ב, מאירי ק"י ב' (ע"ד ע"א) ד"ה בכור, רא"ש ספי"ד, שו"ת מהר"ח או"ז סי' נ"ז, י"ז ע"א, א"ח ח"א ה' שבת סי' של"ד, נ"ה ע"ד, טור או"ח סי' שכ"ח, רבינו ירוחם, אדם, נתיב י"ב ח"ט ואגודה שבת סי' קכ"ח, קכ"ז ע"ד. והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו פי"ד מ"ג ואילך שאסרה לבריא ולחולה שאין בו סכנה לעשות מעשה שניכר ממנו, או מאופן עשייתו, שעושה כן לשם רפואה. ומוסכם מכל הפוסקים שאיסור רפואה בשבת הוא משום גזירה שמא ישחק סממנים לרפואה, עיין ר"מ פכ"א מה' שבת ה"כ. ועיין בבלי נ"ג ב', ברי"ף שם פ"ה סוף סי' שנ"ז ובס' התרומה ה' שבת סי' רל"ז. ועיין ירושלמי פי"ד ה"ג ובמה"פ שם ד"ה זה. ועיין בהגהות הרד"ל שם, ואינו מוכרח, עיין ר"מ הנ"ל הכ"ח ובבבלי קמ"ז ב'. ואשר למוסתכי אעפ"י שרבו בה הנוסחאות, 20 עיין בשנו"ס. וברי"ף: מוסכי, בשכל טוב: משטיכי, בס' הפרדס: מוסתכי, ברמב"ן, ברא"ש ואצל רבינו ירוחם: מצטכי, ברשב"א: מצטיכא, באגודה: משתיקי, בשו"ת מהר"ח או"ז: אצטבא'. ברור שהכוונה ל־μαστίχη ,mastix, שהמדרש (ב"ר ספצ"א, עמ' 1136) מתרגם בו את הבושם לוט. ועיין בהערות ר"ח אלבק שם ובפלורה של ר"ע לעף ח"א, עמ' 196 ואילך. ובר"ן על הרי"ף הנ"ל: מצטכי (כן גרס ברי"ף) מי שרף, וכך שמו בלשון ערבי. ובכפו"פ פמ"ח, הוצ' לונץ סוף עמ' תרס"ב (וציין לו לעף הנ"ל): קטף פי' הוא מצטכא כך קבלתי מאבא מורי זלה"ה. ובהערה שם: עץ האוצר שרף שלועסים אותו אחרי התקשותו ללבן את השנים.

226-27. אם מפני ריח הפה וכו'. עיין מ"ש לעף הנ"ל, עמ' 197.

327. לא ישוף אדם וכו'. וכ"ה בכי"ל, ברי"ף, ברשב"א, ברא"ש ובמאירי הנ"ל. וכ"ה באגודה הנ"ל סי' קכ"ז, קכ"ז סע"ג. ובד: לא יטוף אדם וכו'. וכ"ה בשכל טוב הנ"ל. ובכי"ע: לא יסיף (אצל צוקרמנדל בטעות: לא יטיף) וכו'. וברוקח סי' ק"ו: בתוספתא לא ישיף אדם וכו'.

4סם יבש בשניו. כ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה ברוקח וברשב"א הנ"ל. אבל ברי"ף, שכל טוב, רא"ש, מאירי ואגודה הנ"ל חסרה המלה "יבש". וכן בר"מ הנ"ל והמעתיקים ממנו: אין שפין את השנים בסם בשבת. וברבינו ירוחם הנ"ל: ולא ישוף אדם שינו בשכר וכו'. ובטור או"ח הנ"ל: אין לועסין מסטכי, ולא שפין בו השינים וכו'. ועיין בב"ח שם. אבל באליהו רבה סי' שכ"ח אות מ' הסיק שהוא ט"ס בטור והסתייע מקיצור פיסקי הרא"ש לבעל הטורים שבת פי"ד סי' י'.